3. מה ההבדל בין עבודתו של אלוהים בהתגלמותו ועבודתה של רוח האל?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"ויאמר, הראני נא, את כבדך. ויאמר, ... לא תוכל לראת את פני. כי לא יראני האדם, וחי" (שמות לג 18-20).

"וירד יהוה על הר סיני, אל ראש ההר; ויקרא יהוה למשה אל ראש ההר, ויעל משה. ויאמר יהוה אל משה, רד העד בעם;  פן יהרסו אל יהוה לראות, ונפל ממנו רב" (שמות יט 20-21).

"וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם, ואת קול השפר, ואת ההר, עשן; וירא העם וינעו, ויעמדו מרחק. ויאמרו, אל משה, דבר אתה עמנו, ונשמעה; ואל ידבר עמנו אלהים, פן נמות" (שמות כ 14-15).

"ויצא קול מן השמים אמר, פארתי ואפאר עוד. והעם העמדים שמה שמעו ויאמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו" (יוחנן יב 28-29).

2. מהי ההתגלמות כבשר ודם? מה מהותה של ההתגלמות כבשר ודם?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"והדבר נהיה בשר וישכן בתוכנו, (ונחזה כבודו ככבוד בן יחיד לאביו,) רב חסד ואמת" (יוחנן א 14).

"אני הדרך, והאמת והחיים" (יוחנן י"ד 6).

"אני שוהה במחיצתכם מזה זמן כה רב, ואתה עדיין לא מכיר אותי, פיליפוס? מי שרואה אותי ראה את האב, אז איך ייתכן שאתה אומר 'הראה לנו את האב'? האם אינך מאמין שאני באב והאב בי? לא מעצמי אני אומר לכם את הדברים שאני אומר; האב השוכן בי הוא זה שעושה את מעשיו. האמינו לי שאני באב והאב בי. אם לא, האמינו בי משום המעשים עצמם" (יוחנן י"ד 9-11).

"אני והאב אחד אנחנו" (יוחנן י' 30).

1. האדון ישוע בעצמו ניבא שאלוהים יתגלם כבשר ודם באחרית הימים ויופיע כבר האנוש כדי לעשות עבודה.

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"לכן, היו גם אתם מוכנים, משום שבשעה שלא תעלו על דעתכם, בר האנוש יבוא" (לוקס י"ב 40).

"כי כברק המבריק מתוך קצה אחד של השמיים, וזוהר עד הקצה האחר של השמיים, כך יהיה בר האנוש ביומו. אך תחילה עליו לסבול דברים רבים ולהידחות על ידי הדור הזה" (לוקס י"ז 24-25).

"ובחצות הלילה נשמעה קריאה 'הנה החתן בא, צאו וקדמו את פניו'" (מתי כ"ה 6).

"הנה אני עומד ליד הדלת ודופק. אם מישהו ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אני אכנס אליו, ואוכַל איתו, והוא איתי" (ההתגלות ג' 20).

"הנה אני בא כגנב. אשרי מי שמשגיח ושומר את בגדיו, שמא ילך עירום, ויראו את ערוותו" (ההתגלות ט"ז 15).

"פניתי לראות את הקול הדובר אליי, ולאחר שפניתי ראיתי שבע מנורות זהב. ובין שבע המנורות היה מישהו שמראהו כבר האנוש, לבוש גלימה המגיעה עד כפות רגליו, וחגור אבנט סביב חזהו. ראשו וזקנו לבנים כצמר לבן כשלג, ועיניו כשלהבת אש. רגליו כנחושת נוצצת שנצרפה בכור, וקולו כקול מים רבים. וביד ימינו היו שבעה כוכבים, מפיו יוצאת חרב פיפיות חדה, ופניו זרחו כשמש המאירה במלוא עוזה" (ההתגלות א' 12-16).

10. יש האומרים שאלוהים כלל אינו קיים; מהי הטעות בהשקפה הזאת? כיצד עלינו לקבוע בוודאות שאלוהים קיים?

התשובה מתוך דברי אלוהים:

כמה יצורים חיים ומתרבים במרחבים העצומים של התבל, מצייתים שוב ושוב לחוק החיים ודבקים בכלל אחד קבוע. כל מי שמת לוקח איתו את הסיפורים של כל מי שחיי, וכל מי שחיי חוזר על אותה היסטוריה טרגית של כל מי שמת. על כן, חזקה על האנושות לשאול את עצמה: מדוע אנו חיים? ומדוע אנו צריכים למות? מי שולט בעולם הזה? ומי ברא את האנושות הזו? האם אמא אדמה באמת בראה את האנושות? האם האנושות באמת שולטת בגורלה שלה? ... האנושות לא יודעת מי הריבון על כל הדברים בתבל, וקל וחומר שהיא לא יודעת מה ראשיתה ועתידה של האנושות. האנושות רק חיה תחת החוק הזה בעל כורחה. איש לא יכול להימלט ממנו ואיש לא יכול לשנות אותו, מאחר שבכל צבא השמים, ישנו רק אחד החי מעולם ועד עולם והמחזיק בריבונות על הכל. הוא האחד שהאדם מעולם לא ראה, שהאנושות מעולם לא הכירה, שהאנושות מעולם לא האמינה בקיומו, אך הוא האחד שנפח נשמת חיים באבות האנושות והעניק לאנושות חיים. הוא האחד שמקיים ומזין את האנושות לשם קיומה, ומכוון את האנושות עד היום. יתר על כן, בו לבדו תלויה האנושות לשם הישרדותה. הוא מחזיק בריבונות על הכל ומושל בכל היצורים החיים בתבל. הוא פוקד על ארבע העונות, והוא זה שמזמן את הרוח, את הכפור, את השלג ואת הגשם. הוא מעניק לאנושות את אור השמש וגורם לבואו של הלילה. הוא שפרס את השמים ואת הארץ, סיפק לאדם את ההרים, את האגמים ואת הנהרות ואת כל היצורים החיים שבתוכם. מעשיו נמצאים בכל מקום, עוצמתו נמצאת בכל מקום, חוכמתו נמצאת בכל מקום וסמכותו נמצאת בכל מקום. כל אחד מהחוקים והכללים האלה הם ההתגלמות של מעשיו, וכל אחד מהם חושף את חוכמתו ואת סמכותו. מי יכול לפטור את עצמו מריבונותו? ומי יכול להשתחרר מתכנוניו? הכל קיים תחת מבטו ויתרה מכך, הכל חי תחת ריבונותו. עוצמתו ומעשיו לא מותירים לאנושות ברירה אלא להכיר בעובדה שהוא אכן קיים והוא הריבון על הכל. אין מלבדו כל דבר היכול לפקוד על התבל, וקל וחומר שאין כל דבר היכול לקיים את האנושות ללא מנוח. ללא קשר לשאלה אם אתם מסוגלים לזהות את מעשי האל, ובלי קשר לשאלה אם אתם מאמינים בקיומו של אלוהים, אין ספק שגורלכם הוא נתון לקביעתו של אלוהים, ואין ספק שאלוהים תמיד יחזיק בריבונות על הכל. קיומו וסמכותו לא מותנים בשאלה אם האדם יכול להכיר ולתפוס אותם. רק הוא יודע את עברו של האדם, את ההווה שלו ואת עתידו, ורק הוא יכול לקבוע את גורל האנושות. בין אם אתם מסוגלים לקבל את העובדה הזאת ובין אם לא, בקרוב האנושות תהיה עדה לכל זאת במו עיניה, וזו העובדה שאלוהים יממש במהירה. האנושות חיה ומתה תחת עינו הפקוחה של אלוהים. האנושות חיה כתוצאה מניהולו של אלוהים, וכשעיניה נעצמות בפעם האחרונה, גם זה קורה כתוצאה מאותו ניהול. פעם אחר פעם, האדם בא והולך, הלוך ושוב. ללא יוצא מן הכלל, כל זה חלק מריבונותו ותכנונו של אלוהים. ניהולו של אלוהים תמיד צועד קדימה והוא מעולם לא חדל. הוא יגרום לאנושות להיות מודעת לקיומו, לבטוח בריבונותו, לחזות במעשיו ולשוב אל מלכותו. זוהי תוכניתו, וזו העבודה שהוא מבצע כבר אלפי שנים.

התשובה מתוך דברי אלוהים:

התקרבות סופם של כל הדברים מצביעה על קץ עבודתו של אלוהים ועל סוף התפתחותה של האנושות. פירוש הדבר הוא שהאנושות שהשטן השחית הגיעה לסוף התפתחותה ושהצאצאים של אדם וחווה חלחלו כל אחד עד סופו. בנוסף, פירוש הדבר הוא גם שבלתי אפשרי שאנושות כזו תמשיך להתפתח לאחר שהשטן השחית אותה. ...כשעבודתו של אלוהים תסתיים, בני האדם שיישארו יטוהרו וייהנו מחיים אנושיים נהדרים יותר בפעם השנייה על פני האדמה כשהם יבואו לעולם אנושי נעלה יותר. במילים אחרות, הם יבואו ליום המנוחה של האנושות ויחיו יחד עם אלוהים. לאחר שמי שלא יכול להישאר יעבור ייסורים ושיפוט, צורתו המקורית תיחשף לגמרי. לאחר מכן, כל בני האדם האלה יושמדו, ובדומה לשטן, הם לא יורשו עוד לשרוד על פני האדמה. האנושות בעתיד לא תכלול עוד אך אדם מהסוג הזה. בני האדם האלה לא כשירים לבוא לארץ המנוחה הסופית, והם לא כשירים לבוא ליום המנוחה שאלוהים והאדם יהיו שותפים לו, מפני שהם מושאים לענישה ופני שהם הרשעים, והם לא צדיקים. ...העבודה הסופית שלו להענשת הרע ותגמול הטוב נעשית כולה על מנת לטהר לגמרי את כל האנושות, כדי שהוא יוכל להביא אנושות קדושה לגמרי למנוחת נצח. השלב הזה בעבודתו הוא עבודתו המכרעת ביותר. זה השלב הסופי של כל עבודת הניהול שלו. אם אלוהים לא ישמיד את הרשעים אלא יניח להם להישאר, האנושות כולה עדיין לא תוכל לבוא למנוחה, ואלוהים לא יוכל להביא את האנושות כולה למישור טוב יותר. עבודה כזו לא תסתיים לגמרי. כשהוא יסיים את עבודתו, האנושות כולה תהיה קדושה לחלוטין. רק כך אלוהים יכול לחיות בשלווה ובמנוחה.

מתוך 'אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה' ב'הדבר מופיע בבשר'

7. רבים אומרים: "כאשר השמיים ייפלו, כולם ימותו." אם כן, כאשר יבואו האסונות, האם המאמינים באלוהים באמת יינצלו ממוות?

התשובה מתוך דברי אלוהים:

אלוהים ברא את העולם הזה, ברא את האנושות הזו, ויתרה מזאת, הוא היה אדריכל התרבות היוונית העתיקה והציוויליזציה האנושית. רק אלוהים מנחם את האנושות הזו ורק אלוהים דואג לבני האדם יומם וליל. ההתפתחות והקדמה האנושית הן חלק בלתי נפרד מריבונות האל, ועברה ועתידה של האנושות כרוכים הדוקות בתוכניותיו של אלוהים. אם אתם משיחיים אמיתיים, אתם ודאי מאמינים שעלייתה ונפילתה של כל מדינה או אומה מתרחשת לפי תוכניותיו של אלוהים. רק אלוהים יודע מה גורלה של מדינה או אומה ורק אלוהים שולט במסלולה של האנושות הזו. אם האנושות רוצה שגורלה יהיה טוב ואם מדינה רוצה שגורלה יהיה טוב, על האדם להרכין ראש בעבודתו את אלוהים, להכות על חטא ולהתוודות בפני אלוהים. אחרת גורלו ויעדו של האדם ייגמרו באסון בלתי נמנע.

4. במסגרת דתם, הבודהיסטים והטאואיסטים מפרידים עצמם מענייני העולם וחיים חיי פרישות וסגפנות. האם כך הם יוכלו להגיע אל הישועה?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"למה, יאמרו הגוים: איה-נא, אלהיהם. ואלהינו בשמים – כל אשר-חָפץ עשה. עצביהם, כסף וזהב; מעשה, ידי אדם. פה-להם, ולא ידברו; עינים להם, ולא יראו. אזנים להם, ולא ישמעו; אף להם, ולא יריחון. ידיהם, ולא ימישון – רגליהם, ולא יְהַלֵּכוּ; לא-יֶהְגּוּ, בגרונם. כמוהם, יהיו עשיהם – כל אשר-בֹּטֵחַ בהם. ישראל, בטח ביהוה; עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוא. בית אהרֹן, בטחו ביהוה; עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוא. יִרְאֵי יהוה, בטחו ביהוה; עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוא. יהוה, זכרנו יברך: יברך, את-בית ישראל; יברך, את-בית אהרֹן. יברך, יִרְאֵי יהוה – הקטנים, עם-הגדֹלים. יֹסֵף יהוה עליכם; עליכם, ועל בניכם. ברוכים אתם, ליהוה – עשה, שמים וארץ. השמים שמים, ליהוה; והארץ, נתן לבני-אדם. לא המתים, יהללו-יה; ולא, כל-יֹרְדֵי דוּמָה. ואנחנו, נברך יה – מעתה ועד-עולם: הללו-יה." (תהילים קט"ו 2-18).