מזמור דברי אלוהים | כך מושל האלוהים בכל

 מזמור דברי אלוהים | כך מושל האלוהים בכל | הברק ממזרח

I

כשאתם מגיעים בוכים אל העולם,

אתם מתחילים למלא חובותיכם.

ונכנסים לתפקידכם בתכנית האל, בסדר אלוהי,

ומתחילים במסע החיים.

לא משנה הרקע או הדרך שלפניכם,

לא ניתן לברוח מהתזמור או ההסדר שניתן משמיים,

ואין איש ששולט בגורל שלו,

כי הוא בלבד, המושל בכל, רק הוא, רק הוא יכול.

II

מראשית קיומו של האדם,

האל התמיד בעבודתו,

מנהל את התבל ומכוון את השינוי ותנועת כל הקיים.

כמו כל דבר בלא יודעין, האדם ניזון בשקט

מהמתיקות, הגשם והטל מאלוהים.

וכמו כל הדברים ובלא יודעין, חי האדם תחת התזמור של יד האלוהים.

ליבו ורוחו של האדם נתונים בידי האל,

וכל חייו של האדם חשופים לעיני האל.

אם תאמינו ואם לא תאמינו,

כל הדברים, באשר הם, אם חיים ואם לא,

ינועו, ישתנו, יתחדשו וייעלמו על פי מחשבות האל.

כך מושל, מושל בכל האלוהים.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

עוד

הביאה השנייה של ישוע

האל הכול יכול - ביאת המשיח

כנסיית האל הכול יכול - ארון הקודש באחרית הימים

דבר אלוהים | רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים

הברק ממזרח | דבר אלוהים | רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים

כיום, כשאתם רוצים לאהוב את אלוהים ולהכיר אותו, מצד אחד, עליכם לעבור מצוקה וזיכוך, ומצד שני, עליכם לשלם מחיר. אף לקח לא מעמיק כמו הלקח של אהבת האל, ואפשר לומר שהלקח שבני האדם לומדים מחיים שלמים של אמונה הוא איך לאהוב את אלוהים. כלומר, אם אתם מאמינים באלוהים, עליכם לאהוב את אלוהים. אם אתם רק מאמינים באלוהים אך אתם לא אוהבים אותו, ולא הכרתם את אלוהים, ומעולם לא אהבתם את אלוהים אהבת אמת בכל לבכם, הרי שאמונתכם באלוהים חסרת כל תועלת. אם באמונתכם באלוהים, אתם לא אוהבים את אלוהים, הרי שחייכם הם לשווא וכל חייכם הם החיים העלובים ביותר בעולם. אם במשך כל ימי חייכם מעולם לא אהבתם את אלוהים או ריציתם אותו, מה הטעם שאתם חיים? ומה הטעם שאתם מאמינים באלוהים? האין זה מאמץ מבוזבז? כלומר, אם בני האדם אמורים להאמין באלוהים ולאהוב אותו, הרי שעליהם לשלם מחיר. במקום לנסות לנהוג באופן מסוים כלפי חוץ, עליהם לחפש תובנה אמיתית בעומק לבם. אם אתם מתלהבים משירים וריקודים, אבל לא מסוגלים להנהיג את האמת, האם אפשר לומר שאתם אוהבים את אלוהים? אהבת האל דורשת חיפוש של רצון האל בכל. היא דורשת מכם לגשש בעומק לבכם כשמשהו קורה לכם, בניסיון לתפוס את רצון האל, ולהבין מהו רצון האל בנוגע לעניין הזה, מה הוא רוצה שתשיגו וכיצד עליכם להיות מודעים לרצונו. לדוגמה: קורה משהו שמאלץ אתכם לחוות מצוקה. בשלב הזה, עליכם להבין את רצון האל ולהבין כיצד עליכם להיות מודעים לרצונו. אסור לכם לְרַצות את עצמכם. קודם כל, שימו את עצמכם בצד. אין דבר נתעב יותר מהבשר והדם. עליכם לשאוף לְרַצות את אלוהים ועליכם למלא את חובתכם. עם מחשבות כאלה בראשכם, אלוהים יעניק לכם נאורות מיוחדת בנוגע לעניין הזה וגם לבכם ימצא מנוח. כשקורה לכם משהו, בין שהוא גדול או קטן, עליכם לשים את עצמכם בצד ולהתייחס לרצונות הבשר והדם כאלוהים העלובים ביותר. ככל שתְּרַצו יותר את הבשר והדם, כך הם ירשו לעצמם יותר – אם תְּרַצו אותם הפעם, בפעם הבאה הם יבקשו עוד, וככל שהמצב הזה יימשך, כך תאהבו יותר את הבשר והדם. לבשר והדם יש תמיד רצונות ראוותניים, הם תמיד דורשים שתְּרַצו אותם ותשביעו את רצונם בלבכם, בין שבמזון שאתם אוכלים, בבגדים שאתם לובשים, בזעם מתפרץ, בכניעה לחולשותיכם ולעצלותכם... ככל שאתם מְרַצים יותר את הבשר והדם, כך יגדלו רצונותיהם וכך הם יתהוללו יותר, עד למצב שבו הבשר והדם האנושיים מפתחים תפיסות עמוקות עוד יותר וממרים את פיו של אלוהים, מרוממים את עצמם ומטילים ספק בעבודתו של אלוהים. ככל שאתם מְרַצים יותר את הבשר והדם, כך גדלות חולשות הבשר והדם – תמיד תרגישו שאיש לא מזדהה עם חולשותיכם, תמיד תאמינו שאלוהים הרחיק לכת, ותאמרו: "איך יכול אלוהים להיות נוקשה כל כך? למה שלא יקל קצת על בני האדם?" כאשר בני אדם מספקים את בשרם ודמם ומוקירים אותם יותר מדי, הם מוותרים על עצמם. אם אתם אוהבים את אלוהים באמת, ולא מְרַצים את הבשר והדם, אתם תבינו שכל מה שאלוהים עושה הוא נכון כל כך וטוב כל כך, ושהאופן שבו הוא מקלל את מרדנותכם ושופט את היותכם חוטאים הוא מוצדק. יהיו זמנים שבהם אלוהים ייסר אתכם ויטיל עליכם משמעת, ויקים סביבה שתמתן אתכם ותאלץ אתכם לבוא בפניו – ותמיד תרגישו שמעשיו של אלוהים הם נפלאים. לכן תרגישו כאילו אין כאב רב ושאלוהים נהדר כל כך. אם תיכנעו לחולשות הבשר והדם ותאמרו שאלוהים מגזים, תמיד תרגישו כאב ותמיד תהיו מדוכאים. אתם לא תבינו את עבודתו של אלוהים, ויהיה לכם נדמה שאלוהים כלל לא מבין את חולשתו של האדם ולא מודע למצוקת האדם. על כן תרגישו אומללים ובודדים, כאילו נעשתה לכם עוולה גדולה, ובשלב הזה תתחילו להתלונן. ככל שתיכנעו כך לחולשות הבשר והדם, כך תחשבו יותר שאלוהים מגזים, עד שתיקלעו למצב כל כך קשה שתתכחשו לעבודתו של אלוהים ותתחילו להתנגד לאלוהים ולהתמלא במרדנות. לכן עליכם להתמרד בבשר, ולא להיכנע לו: בעלכם, רעייתכם, ילדיכם, עתידכם, נישואיכם, משפחתכם – אף אחד מהם לא חשובים! עליכם לגמור בדעתכם כך: "רק אלוהים נמצא בלבי ועליי לעשות הכל לְרַצות את אלוהים ולא לְרַצות את הבשר והדם". אם תמיד תחזיקו במחשבה הזו בדעתכם, כשתנהיגו את האמת ותשימו את עצמכם בצד, תוכלו לעשות זאת ואף בקלות. מסופר על חקלאי שראה פעם נחש על הדרך שהיה נוקשה מרוב קור. החקלאי הרים אותו והצמיד אותו לחזהו, וכשהנחש חזר לעצמו, הוא הכיש והרג את החקלאי. הבשר והדם האנושיים הוא כמו הנחש: מהות הבשר והדם היא לפגוע בחיי האדם, וכשהבשר והדם משליטים את רצונם, אתם מוותרים על חייכם. הבשר והדם שייכים לשטן. יש בהם רצונות ראוותניים, הם חושבים רק על עצמם, הם רוצים רק ליהנות מנוחות ולהתענג במנוחה – הם מתבוססים בעצלות ובבטלה ואם תְּרַצו אותם מעבר לגבול מסוים, הם ישתלטט עליכם. כלומר, אם תְּרַצו אותם הפעם, בפעם הבאה הם יבקשו עוד. תמיד יש להם רצונות ראוותניים ודרישות חדשות, והם מנצלים את כניעתכם לבשרכם ודמכם כדי לגרום לכם להוקיר אותם אף יותר וליהנות ממה שיש להם להציע – ואם לא תתגברו עליהם, בסופו של דבר תוותרו על עצמכם. השאלות אם תוכלו לזכות בחיים בפני אלוהים ומה תהיה אחריתכם תלויות במרד שלכם בבשר. אלוהים הושיע אתכם ובחר בכם והועיד אתכם, אך אם אתם לא מוכנים לְרַצות אותו כיום, לא מוכנים להנהיג את האמת; לא מוכנים למרוד בבשר בלב האוהב את אלוהים באמת, הרי שבסופו של דבר תהרסו את עצמכם ותסבלו כאב עז. אם תמיד תיכנעו לבשר והדם, עם הזמן השטן יכרסם אתכם מבפנים ויותיר אתכם ללא חיים וללא מגע עם רוח האל, עד שיבוא יום שבו תהיו מלאים בחושך. כשתחיו בחושך, כבר תהיו שבויים בידי השטן, אלוהים כבר לא יהיה בידיכם, ובשלב הזה תתכחשו לקיומו של אלוהים ותנטשו אותו. על כן, אם אתם רוצים לאהוב את אלוהים, עליכם לשלם את המחיר בכאב ולסבול מצוקה. אין צורך בלהט ומצוקה חיצוניים, בקריאה נוספת ובהתרוצצות נוספת. במקום זאת, עליכם לשים בצד את הדברים שבתוככם: את המחשבות הראוותניות והאינטרסים האישיים ואת שיקוליכם, תפיסותיכם ומניעיכם. זה רצון האל.

Do Heeyoun: Guard Against CCP Blaming The Church of Almighty God for Invented Incidents of Extremism

 Guard Against CCP Blaming The Church of Almighty God  for Invented Incidents of Extremism-Do Heeyoun

On November 28, 2017, in response to concurrent public attacks and smears against The Church of Almighty God in Hong Kong, Taiwan, and South Korea, South Korean human rights expert Do Heeyoun and eight other non-governmental organizations jointly condemned the Chinese Communist government for its many years of brutal persecution against The Church of Almighty God, and expressed the view that the asylum applications of Christians of The Church of Almighty God should be recognized by their respective host nations. During a recent interview, with the pending asylum applications of Christians of The Church of Almighty God at risk in South Korea, South Korean human rights expert Do Heeyoun said: The South Korean government has always advocated human rights, so it would not unreasonably force people onto the road to ruin. If the government does leave these people high and dry, many international human rights groups won’t sit idly by. He hopes this type of situation won’t happen.

Recommendation：

Eastern Lightning

What Is Gospel?

The Return of the Lord Jesus

דבר אלוהים | שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא

הברק ממזרח | דבר אלוהים | שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא

האדם מבין מעט את העבודה הנוכחית ואת העבודה העתידית, אך הוא לא מבין את היעד שהאנושות תבוא אליו. כברוא, על האדם למלא את חובתו של ברוא: על האדם להיות חסיד של אלוהים בכל אשר אלוהים עושה, ועליכם לפעול בכל דרך שאצווה עליכם. אתם לא יכולים לערוך סידורים בעצמכם, ואתם לא מסוגלים לשלוט בעצמכם – הכל צריך להיות נתון לחסדו של אלוהים, וידיו הן ששולטות בכל. אילו עבודתו של אלוהים הייתה מראש מספקת לאדם מטרה ויעד סופי ונפלא, ואילו אלוהים היה משתמש בכך כדי לשבות את לבו של האדם ולגרום לו להיות חסיד שלו – אם אלוהים היה חותם הסכם עם האדם – הרי שלא היה זה כיבוש ולא הכנת חיי האדם. אילו אלוהים היה משתמש במטרה כדי לשלוט באדם ולזכות בלבו, הרי שאלוהים לא היה הופך את האדם למושלם, ולא היה מסוגל לזכות באדם, אלא שהוא היה משתמש ביעד שלו כדי לשלוט בו. אין דבר שחשוב לאדם יותר מאשר יעדו הסופי והשאלה אם יש דבר טוב שאפשר לקוות לו. אילו קיבל האדם תקווה יפה במהלך עבודת הכיבוש, ואילו קיבל האדם יעד הולם שאליו ישאף לפני עבודת הכיבוש, לא זו בלבד שכיבוש האדם לא היה משיג את ההשפעה הרצויה, אלא שהדבר היה גם משנה את השפעת עבודת הכיבוש. כלומר, עבודת הכיבוש משיגה את התוצאה הרצויה באמצעות סילוק גורלו וסיכוייו העתידיים של האדם, שיפוט האדם על טבעו המרדני והמטת ייסורים על האדם. היא לא משיגה את השפעתה באמצעות חתימת הסכם עם האדם, כלומר על-ידי הענקת ברכות וחסד לאדם, אלא על-ידי חשיפת נאמנותו של האדם באמצעות גזלת חירותו וסילוק סיכוייו העתידיים. זוהי מהותה של עבודת הכיבוש. אילו ניתנה לאדם תקווה נהדרת מלכתחילה, ועבודת הייסור והשיפוט הייתה נעשית לאחר מכן, האדם היה מקבל על עצמו את הייסורים ואת השיפוט על סמך העובדה שיש לו סיכויים עתידיים, ובסופו של דבר, הברואים לא היו נשמעים לבורא ללא תנאים ולא היו עובדים אותו ללא תנאים. במצב כזה, היה מתקיים רק ציות עיוור, מתוך בורות, או שהאדם היה מציב לאלוהים דרישות מתוך עיוורון, ולכן לא ניתן היה לכבוש את לב האדם באופן מלא. כתוצאה מכך, אין בכוחה של עבודת כיבוש כזו להביא לכך שאלוהים יזכה באדם ולכך שהאדם יעיד על אלוהים. ברואים כאלה לא יוכלו למלא את חובתם ורק ינסו להתמקח עם אלוהים – זה לא יהיה כיבוש, אלא רחמים וברכה. הבעיה הגדולה ביותר עם האדם היא שהוא חושב אך ורק על גורלו וסיכוייו העתידיים, שהוא סוגד אליהם כאלילים. האדם עוסק בחיפוש אחר אלוהים לשם גורלו וסיכוייו העתידיים – הוא לא עובד את אלוהים משום אהבתו כלפי אלוהים. על כן, במהלך כיבוש האדם, יש לסלק את אנוכיותו של האדם, את חמדנותו ואת המחסומים הגדולים ביותר הניצבים בפני עבודתו את אלוהים. כך ניתן יהיה להשיג את ההשפעות הרצויות של כיבוש האדם. כתוצאה מכך, בכיבוש המוקדם ביותר של האדם, יש לטהרו תחילה משאיפותיו המופלגות ומחולשותיו החמורות ביותר, ובכך לחשוף את אהבתו של האדם לאלוהים ולשנות את הכרתו את החיים האנושיים, את השקפתו על אלוהים ואת משמעות קיומו. כך מטוהרת אהבתו של האדם כלפי אלוהים ולבו נכבש. אולם בגישתו של אלוהים כלפי כל ברואיו, הוא לא כובש לשם כיבוש בלבד. במקום זאת, אלוהים כובש כדי לזכות באדם למען כבודו של אלוהים, וכדי להשיב את דמותו המוקדמת ביותר והמקורית של האדם. אילו אלוהים היה כובש אך ורק כדי לכבוש, הייתה אובדת בכך חשיבותה של עבודת הכיבוש. כלומר, אם אלוהים היה מנער את חוצנו מהאדם לאחר שהוא כבש אותו, ונעשה אדיש לחייו ולמותו, זה לא היה ניהול האנושות, וכיבוש האדם לא היה למען ישועתו. לב לבה של עבודת הישועה היא אך ורק לזכות באדם לאחר כיבושו, ולהביאו בסופו של דבר אל יעד נפלא. רק בכך ניתן להשיג את המטרה, שהיא ישועת האדם. במילים אחרות, הציפיות היחידות שמקומן בלבם של כל הברואים הן שהאדם יגיע ליעד יפהפה ויבוא אל המנוחה, וזו העבודה שעל הבורא לעשות. אילו האדם היה עושה את העבודה הזו, היא הייתה מוגבלת מדי: היא הייתה מקדמת את האדם במידת מה, אך היא לא הייתה מסוגלת להביא אותו אל יעדו הנצחי. האדם לא מסוגל לקבוע את גורל האדם, והוא אף לא מסוגל להבטיח את סיכוייו ויעדו העתידיים של האדם. עם זאת, העבודה שאלוהים עושה היא שונה. היות שהוא ברא את האדם, אלוהים מנהיג אותו. היות שהוא מושיע את האדם, אלוהים יושיע אותו כליל ויזכה בו באופן מלא. היות שהוא מנהיג את האדם, אלוהים יביא אותו אל היעד הראוי לו. היות שהוא ברא את האדם ושהוא מנהל אותו, על אלוהים לשאת באחריות לגורלו ולסיכוייו העתידיים של האדם. זו העבודה שעושה הבורא. על אף שעבודת הכיבוש מוגשמת על-ידי טיהור האדם מסיכוייו העתידיים, בסופו של דבר יש להביא את האדם אל היעד הראוי לו, שאותו אלוהים הכין עבורו. הסיבה לכך שיש לאדם יעד ושגורלו מובטח היא בדיוק העובדה שאלוהים מכין אותו. כאן, היעד הראוי שבו מדובר אינו תקוותיו וסיכוייו של האדם שמהם הוא טוהר בימים עברו – יש הבדל בין השניים. הדברים שהאדם מקווה להם ועוסק בהם הם הכמיהות שלו בעיסוקו ברצונות הראוותניים של הבשר והדם ולא יעדו של האדם. לעומת זאת, הדברים שאלוהים הכין עבור האדם הם הברכות וההבטחות שהאדם מקבל לאחר שהוא מטוהר, שאותן הכין אלוהים לאדם לאחר בריאת העולם. הן לא נגועות בבחירותיו, השקפותיו, דמיונו או בשרו ודמו של האדם. היעד הזה לא הוכן עבור אדם מסוים – זהו מקום המנוחה המיועד לכלל האנושות, ולפיכך, זהו היעד הראוי ביותר עבור האנושות.

מזמור דברי אלוהים | משמעות הניהול של אלוהים את האנושות

מזמור דברי אלוהים | משמעות הניהול של אלוהים את האנושות 

I

ניהולו של אלוהים את האדם הוא כדי לזכות באנושות שמסורה לו.

למרות שהשטן השחית אותם הם לא קוראים לו עוד אבינו,

כי הם למדו את כיעורו והם מפנים לו את הגב.

ומתייצבים מול אלוהים לקבל את משפטו וייסוריו.

הם מבדילים בין הכיעור והקדושה,

בין גדולתו של אלוהים לרשעותו של השטן.

רצון האל | מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים

  

הברק ממזר |  רצון האל | מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים

האל בהתגלמותו כבשר ודם נקרא המשיח, והמשיח הוא הבשר שעוטה רוח האל. בשר זה שונה מכל אדם העשוי בשר ודם. הבדל זה נובע מהעובדה שהמשיח הוא לא בשר ודם, אלא התגלמותה של רוח האל. יש בו גם אנושיות רגילה וגם אלוהות מוחלטת. אף בן אדם אינו ניחן באלוהות של המשיח. האנושיות הרגילה שלו מקיימת את כל הפעילויות הרגילות שלו בבשר, בעוד שהאלוהות שלו מבצעת את העבודה של אלוהים עצמו. בין אם זה האנושיות או האלוהות שלו, שתיהן מתמסרות לרצונו של האב שבשמיים. מהותו של המשיח היא הרוח, כלומר, האלוהות. לכן, המהות שלו היא של אלוהים בכבוד ובעצמו. מהות זו לא תפריע לעבודתו, ואין הוא יכול לעשות דבר שיהרוס את עבודתו שלו, והוא גם לעולם לא ישמיע מילים שהן נגד רצונו שלו. לכן, האל בהתגלמותו לעולם לא יעבוד באופן שפוגם בניהול שלו. על כל בני האדם להבין זאת. מהות העבודה של רוח הקודש היא להציל את האדם, והיא למען הניהול של אלוהים עצמו. בדומה לכך, העבודה של המשיח היא להציל את האדם, למען רצון האל. בהתחשב בכך שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא מגשים את המהות שלו בתוך בשרו, כך שבשרו מספיק כדי לבצע את עבודתו. לפיכך, כל העבודה של רוח האל מוחלפת בעבודה של המשיח בזמן ההתגלמות כבשר ודם, ובמרכזה של כל העבודה לאורך תקופת ההתגלמות כבשר ודם נמצאת העבודה של המשיח. לא ניתן למזג אותה עם עבודה מכל עידן אחר. ומאחר שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא עובד מתוך הזהות של בשרו; מאחר והוא מתגלם כבשר ודם, הוא מסיים בבשר את העבודה שעליו לעשות. בין אם זו רוח האל, ובין אם זה המשיח, שניהם אלוהים בכבודו ובעצמו, והוא עושה את העבודה שעליו לעשות ומבצע את הכהונה שעליו לבצע.

אלוהים הוא טוב | הסרט הנוצרי הטוב ביותר "איפה ביתי?"

הברק ממזרח | אלוהים הוא טוב | הסרט הנוצרי הטוב ביותר "איפה ביתי?"

הוריה של וניה נפרדו כשהיא הייתה בת שנתיים, ולאחר מכן היא חיה עם אביה ואמה החורגת. אמה החורגת לא יכלה לסבול אותה ולא הפסיקה להתווכח עם אביה. לאביה לא הייתה ברירה – הוא נאלץ לשלוח את וניה לבית אמה. אך אמה התמקדה בניהול עסקה ולא היה לה זמן לטפל בווניה, ולכן לעתים קרובות נשלחה וניה לקרוביה וידידיה שטיפלו בה וגידלוה. לאחר שנים כה רבות שבהן זכתה לטיפול ממשפחות אומנות, וניה הצעירה חשה בודדה וחסרת אונים, וערגה לחומו של בית. רק כאשר אביה ואמה החורגת התגרשו, היא חזרה לחיות לצד אביה, ומאז והלאה היה לה בית, לטוב ולרע.

דבר אלוהים | האם השילוש הקדוש קיים?

הברק ממזרח | קול של אלוהים | האם השילוש הקדוש קיים?

רק לאחר שהאמת של ישוע התגלמה כבשר ודם, האדם הבין זאת: אין זה רק האב שבשמיים אלא גם הבן ואף הרוח. זוהי התפיסה המקובלת שבה האדם מחזיק, שיש אל כזה בשמיים: שילוש שהוא האב, הבן ורוח הקודש, כולם באחד. לאנושות כולה יש תפיסות כאלה: אלוהים הוא אל אחד, אך הוא מורכב משלושה חלקים, שכל מי שמתבצר באופן מצער בתפיסות המקובלות מחשיב אותם כאב, הבן ורוח הקודש. רק שלושת החלקים האלה שהם אחד הם אלוהים בכללותו. ללא האב הקדוש, אלוהים לא היה שלם. בדומה לכך, אלוהים לא היה שלם ללא הבן או רוח הקודש. על פי תפיסתם של בני האדם האלה, האב לבדו או הבן לבדו לא יכולים להיחשב לאלוהים. רק האב, הבן ורוח הקודש יחדיו יכולים להיחשב לאלוהים עצמו. זו אמונתם של כל המאמינים הדתיים, כולל כל חסיד וחסיד בקרבכם. אולם באשר לשאלה אם זו אמונה נכונה, איש לא יכול להסביר זאת, מפני שאתם שרויים תמיד בערפל של בלבול באשר לעניינים שקשורים לאלוהים עצמו. על אף שאלה הן תפיסות, אתם לא יודעים אם הן נכונות או מוטעות, מפני שזוהמתם בתפיסות דתיות באופן חמור מדי. קיבלתם באופן עמוק מדי את התפיסות המקובלות האלה של הדת, והרעל הזה חלחל עמוק מדי לתוככם. לפיכך, גם בעניין הזה, נכנעתם להשפעה המזיקה הזו, משום שהשילוש הקדוש פשוט לא קיים. כלומר השילוש של האב, הבן ורוח הקודש פשוט לא קיים. אלה רק תפיסות מקובלות של האדם ואמונות שגויות של האדם. לאורך מאות רבות של שנים, האדם האמין בשילוש הזה, שהתגבש על ידי תפיסות במחשבתו של האדם, שהאדם המציא אותו, ושהאדם מעולם לא ראה קודם לכן. לכל אורך השנים הרבות האלה, היו אנשי רוח דגולים רבים שהסבירו את "משמעותו האמיתית" של השילוש הקדוש, אך הסברים כאלה על השילוש הקדוש כשלוש דמויות שונות בעלות מהות אחת, היו מעורפלים ולא ברורים, ו"המבנה" של אלוהים בלבל את כל ההסברים. אף אדם דגול לא הצליח מעולם להציע הסבר יסודי. רוב ההסברים מניחים את הדעת במונחים של חשיבה הגיונית ועל הנייר, אך אין אף אדם שמבין בבירור ובאופן מלא את משמעות המושג הזה. הסיבה לכך היא שהשילוש הקדוש הזה שהאדם מוקיר בלבו פשוט לא קיים. זאת מכיוון שאיש מעולם לא ראה את ארשת פניו האמיתית של אלוהים, ולא התמזל מזלו של איש לעלות למשכנו של אלוהים לביקור, כדי לבדוק אילו פריטים נוכחים במקום שבו שוכן אלוהים, לברר בדיוק כמה עשרות אלפי או מאות מיליוני דורות יש ב"בית האל", או לחקור כמה חלקים בדיוק מרכיבים את המבנה הטבעי של אלוהים. הדברים העיקריים שצריכים להיבחן הם: גילם של האב והבן, וכן רוח הקודש; מראהו של כל אחד מהם; האופן המדויק שבו הם התפצלו; והאופן שבו הם הופכים לאחד. למרבה הצער, לאורך כל השנים הרבות האלה, אף אדם לא הצליח לברר את העניינים האלה לאשורם. הם כולם השערות בלבד, מפני שאין אף אדם שעלה אי-פעם השמיימה לביקור ושב עם "תחקיר עיתונאי" לכל האנושות, כדי לדווח את טבע הדברים לכל אותם מאמינים אדוקים וקנאים שמתעניינים בשילוש הקדוש. מובן שלא ניתן להאשים את האדם על כך שהוא גיבש תפיסות כאלה – הרי מדוע האב יהוה לא ביקש מהבן ישוע להתלוות אליו כשהוא ברא את האנושות? מוטב היה אילו בראשית כולם היו נקראים בשם יהוה. אם מוכרחים להטיל אשמה, יש להטיל אותה על המעידה הרגעית של יהוה אלוהים שלא קרא לבן ולרוח הקודש להתייצב בפניו בעת הבריאה, אלא ביצע את עבודתו לבדו. אילו הם כולם עבדו יחד, הם היו הופכים לאחד, הלא כן? אילו מההתחלה ועד הסוף, היה רק השם יהוה ולא השם ישוע מעידן החסד, או אילו אלוהים עדיין היה נקרא אז יהוה, היה נחסך מאלוהים הסבל שבחלוקה הזו שעושה האנושות, הלא כן? ודאי שאין לקונן על יהוה משום כל הדברים האלה. אם מוכרחים להטיל אשמה, יש להטיל אותה על רוח הקודש, שבמשך אלפי שנים המשיכה בעבודתה בשם יהוה, ישוע ואף רוח הקודש, מה שבלבל והתמיה את האדם כך שהאדם לא היה בטוח מיהו אלוהים בדיוק. אילו רוח הקודש עצמה הייתה עובדת ללא דמות או צלם, ויתרה מזאת, ללא שם כמו ישוע, ואילו האדם לא יכול היה לגעת בה או לראות אותה, אלא רק לשמוע את קולות הרעם, עבודה כזו הייתה מועילה יותר לאנושות, הלא כן? אם כך, מה אפשר לעשות כעת? תפיסותיו של האדם הצטברו ונעשו גבוהות כהר ורחבות כים, עד כדי כך שאלוהים של ימינו לא יכול לשאת אותן עוד והוא אובד עצות לחלוטין. בעבר, כשהיו רק יהוה, ישוע, ורוח הקודש ביניהם, האדם היה כבר אובד עצות באשר לדרך שבה עליו להתמודד, וכעת נוסף האל הכול יכול, שאף נאמר שגם הוא חלק מאלוהים. מי יודע מי הוא ועם מי מהשילוש הקדוש הוא היה משולב או במי מהשילוש הקדוש הוא היה חבוי, ובמשך כמה שנים? כיצד האדם יכול לשאת זאת? די היה בשילוש הקדוש לבדו כדי שיידרשו לאדם חיים שלמים על מנת להסביר אותו, אך כעת יש "אלוהים אחד בארבע דמויות". כיצד ניתן להסביר זאת? האם אתם יכולים להסביר זאת? אחים ואחיות! כיצד האמנתם באל כזה עד היום? אני מסיר בפניכם את הכובע. די היה לשאת את השילוש הקדוש, אך כעת אתם ממשיכים להאמין ביציבות כזו באל האחד הזה בארבע דמויות. הפצירו בכם לצאת אך אתם מסרבים. לא יעלה על הדעת! אתם באמת משהו מיוחד! האדם יכול למעשה להרחיק לכת עד כדי אמונה בארבעה אלים ללא הרמת גבה. אתם לא חושבים שזה נס? לא הייתי יכול לנחש שאתם מסוגלים לעשות נס גדול כל כך! אני רוצה לומר לכם: למען האמת, השילוש הקדוש לא קיים בשום מקום בתבל. לאלוהים אין אב ואין בן, לא כל שכן מושג של כלי המשמש ביחד את האב והבן: רוח הקודש. כל זה הוא התפיסה השגויה הגדולה ביותר, ופשוט אין דבר כזה בעולם! אולם גם לתפיסה שגויה כזו יש מקור משלה, והיא לא חסרת בסיס לחלוטין, מפני שהשכל שלכם לא כה רפה ומחשבותיכם לא חסרות היגיון. העניין הוא שהן הולמות ומבריקות למדי, עד כדי כך ששום שטן לא יכול לחדור אליהן. חבל רק שהמחשבות האלה כולן תפיסות שגויות, ושהן פשוט לא קיימות! לא ראיתם כלל את האמת הממשית. אתם רק משערים השערות ומגבשים תפיסות, ואחר כך אתם רוקמים מכל אלה סיפור כדי לזכות במרמה באמונם של אחרים ובשליטה על בני האדם הטיפשים ביותר, רפי השכל וחסרי ההיגיון, כדי שהם יאמינו ב"משנתכם כיודעי דבר" הדגולה והמפורסמת. האם זו אמת? האם זה אורח החיים שעל האדם לקבל? הכל שטויות! אף מילה לא הולמת! לכל אורך השנים הרבות האלה, פיצלתם כך את אלוהים לחלקים קטנים יותר ויותר בכל דור ודור, עד כדי כך שאל אחד פוצל בגלוי לשלושה אלים. כעת, בני האדם פשוט לא מסוגלים לאחד את אלוהים להוויה אחת, משום שפיצלתם אותו לחלקים קטנים מדי! לולא הייתי עובד במהירות בטרם יהיה מאוחר מדי, אין לדעת כמה זמן הייתם ממשיכים לעשות כך במצח נחושה! פיצלתם כך את אלוהים – אם כך, איך ייתכן שהוא עדיין היה אלוהיכם? האם הייתם עדיין מזהים את אלוהים? האם הייתם עדיין שבים אליו? אילו הגעתי אפילו שנייה מאוחר יותר, סביר להניח שהייתם שולחים את "האב והבן", יהוה וישוע, בחזרה לישראל, וטוענים שאתם עצמכם חלק מאלוהים. למרבה המזל, הגענו לאחרית הימים. סוף-סוף הגיע היום הזה שחיכיתי לו זמן רב, ורק לאחר שביצעתי את השלב הזה בעבודתי במו ידי, נעצר הפיצול שלכם את אלוהים עצמו. לולא כן, הייתם מסלימים ואף מציבים את השטנים שבקרבכם על מזבחות לפולחן. זו התחבולה שלכם, האמצעים שבהם אתם מפצלים את אלוהים! האם תמשיכו לעשות זאת כעת? אני רוצה לשאול אתכם: כמה אלים יש? איזה אל יביא לכם ישועה? האם האל הראשון, השני או השלישי הוא האל שאתם מתפללים אליו תמיד? במי מהם אתם מאמינים תמיד? האם באב? או בבן? או שמא ברוח הקודש? אמרו לי במי אתם מאמינים. על אף שאתם אומרים בכל פה שאתם מאמינים באלוהים, הדבר שבו אתם מאמינים למעשה הוא המוח שלכם עצמכם! פשוט אין אלוהים בלבכם! אולם במחשבותיכם יש כמה "שילושים קדושים" כאלה! האין זה נכון?

אם מעריכים את שלושת שלבי העבודה בהתאם למושג הזה של השילוש הקדוש, מוכרחים להיות שלושה אלים, מכיוון שהעבודה של כל אחד מהם היא שונה. אם מישהו מביניכם אומר שהשילוש הקדוש אכן קיים, הסבירו מהו בדיוק האל האחד הזה בשלוש דמויות. מהו האב הקדוש? מהו הבן? מהי רוח הקודש? האם יהוה הוא האב הקדוש? האם ישוע הוא הבן? אם כן, מהי רוח הקודש? האם האב אינו רוח הקודש? האם מהותו של הבן אינה רוח הקודש גם היא? האם עבודתו של ישוע לא הייתה עבודתה של רוח הקודש? האם עבודתו של יהוה בזמנו לא בוצעה בידי רוח הזהה לרוחו של ישוע? כמה רוחות יכולות להיות לאלוהים? על פי ההסבר שלכם, שלוש הדמויות – האב, הבן ורוח הקודש – הן הוויה אחת. אם כך, יש שלוש רוחות, אך אם ישנן שלוש רוחות, משמע שישנם שלושה אלים. פירוש הדבר הוא שאין אל אמיתי אחד. איך ייתכן שאל שכזה יישא בכל זאת את המהות הטבעית של אלוהים? אם אתם מקבלים את העובדה שיש רק אל אחד, איך ייתכן שיש לו בן ושהוא אב? האין אלה רק התפיסות שלכם? יש רק אל אחד, יש באל הזה רק דמות אחת ורק רוח אל אחת, בדומה למה שנכתב בכתבי הקודש: "רוח הקודש היא אחת ואלוהים הוא אחד". בין שהאב והבן שאתם מדברים עליהם קיימים ובין שלא, אחרי הכל, יש רק אלוהים אחד, ומהותם של האב, הבן ורוח הקודש שבה אתם מאמינים היא מהותה של רוח הקודש. במילים אחרות, אלוהים הוא רוח, אך הוא מסוגל גם להתגלם כבשר ודם ולחיות בקרב בני האדם, כשם שהוא מסוגל להיות מעל כל הדברים. רוחו שורה בכל ונוכחת בכל. הוא יכול לחיות כבשר ודם ולשרות בתבל כולה בעת ובעונה אחת. מכיוון שכל בני האדם אומרים שאלוהים הוא האל האמיתי האחד והיחיד, הרי שיש אלוהים אחד שאיש לא יכול לחלקו כאוות נפשו! אלוהים הוא רוח אחת בלבד ודמות אחת בלבד – רוח האל. אם כפי שאתם אומרים, ישנם האב, הבן ורוח הקודש, האין אלה שלושה אלים? רוח הקודש היא עניין אחד, הבן הוא עניין אחר, והאב הוא עניין נוסף. אלה הן דמויות שונות בעלות מהות שונה. אם כן, כיצד הם יכולים להיות חלק מאל אחד? רוח הקודש היא רוח. זה דבר שקל לאדם להבין. אם כך, האב הוא רוח על אחת כמה וכמה. הוא מעולם לא ירד אל פני האדמה ומעולם לא התגלם כבשר ודם. הוא יהוה אלוהים שבלב האדם, והוא בהחלט גם רוח. אם כן, מה הקשר בינו לבין רוח הקודש? האם זה קשר של אב ובן? לחלופין, שמא מדובר בקשר בין רוח הקודש ורוח האב? האם מהותן של כל הרוחות זהה? לחלופין, שמא רוח הקודש היא כלי של האב? איך אפשר להסביר זאת? מעבר לכך, מהו הקשר בין הבן ורוח הקודש? האם זה קשר בין שתי רוחות או בין אדם ורוח? כל אלה הם עניינים שלא יכול להיות להם הסבר! אם הם כולם רוח אחת, אי-אפשר לדבר על שלוש דמויות, מפני שהן בעלות רוח אחת. אילו אלה היו דמויות נפרדות, רוחותיהן היו שונות זו מזו בכוחן, ופשוט לא ייתכן שהן היו רוח אחת. המושג הזה של האב, הבן ורוח הקודש הוא מגוחך ביותר! הוא מחלק את אלוהים ומפצל אותו לשלוש דמויות שלכל אחת מהן יש מעמד של רוח. אם כן, איך ייתכן שהוא עדיין רוח אחת ואל אחד? אמרו לי: האם השמיים והארץ וכל צבאם נבראו בידי האב, הבן או רוח הקודש? יש כאלה שאומרים שהם בראו אותם ביחד. אם כך, מי גאל את האנושות? האם היו אלה רוח הקודש, הבן או האב? יש כאלה שאומרים שהבן הוא זה שגאל את האנושות. אם כן, מהי מהותו של הבן? האין הוא התגלמותה של רוח האל? ההתגלמות קוראת לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' מנקודת מבטו של האדם הנברא. האם אתם לא מודעים לכך שישוע נולד בעקבות התעברות מרוח הקודש? רוח הקודש מצויה בו. בלי קשר לדבריכם, הוא בכל זאת נושא את אותה זהות של אלוהים שבשמיים, מפני שהוא התגלמותה של רוח האל. התפיסה הזו לגבי הבן פשוט לא נכונה. רוח אחת היא זו שמבצעת את כל העבודה. רק אלוהים עצמו, כלומר רוח האל, מבצע את עבודתו. מיהי רוח האל? האין זו רוח הקודש? רוח הקודש היא זו שעובדת בישוע, הלא כן? אילולא רוח הקודש (כלומר רוח האל) ביצעה את העבודה, האם עבודתה הייתה יכולה לייצג את אלוהים עצמו? כשישוע קרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' בתפילותיו, הדבר נעשה רק מנקודת מבטו של אדם ברוא, רק מפני שרוח האל עטתה דמות של אדם רגיל ומפני שהייתה לה מעטפת חיצונית של יציר נברא. גם אם הייתה בתוכו רוח האל, מראהו החיצוני היה עדיין מראה של אדם רגיל. במילים אחרות, הוא הפך ל"בר האנוש" שעליו דיברו כל בני האדם, כולל ישוע עצמו. מכיוון שהוא נקרא "בר אנוש", הוא אדם (גבר או אישה, בכל מקרה בעל מעטפת חיצונית של בן אנוש) שנולד למשפחה רגילה של בני אדם רגילים. לפיכך, העובדה שישוע קרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' זהה לאופן שבו אתם קראתם לו 'אבינו' בהתחלה. הוא עשה זאת מנקודת מבט של אדם ברוא. האם אתם זוכרים עדיין את תפילת האדון שישוע לימד אתכם לשנן? "אבינו שבשמיים..." הוא ביקש מכל בני האדם לקרוא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבינו'. ומכיוון שגם הוא קרא לו אב, הוא עשה זאת מנקודת המבט של אדם שנמצא בעמדה שווה לכולכם. מכיוון שקראתם לאלוהים שבשמיים בשם 'אבינו', הדבר מראה שישוע סבר שהוא בעמדה זהה לשלכם, ושהוא אדם על פני האדמה שאלוהים בחר בו (כלומר בן האל). אם אתם קוראים לאלוהים 'אבינו', האין זה מפני שאתם יצירים נבראים? תהיה סמכותו של ישוע על פני האדמה גדולה ככל שתהיה, לפני הצליבה הוא היה רק בר אנוש הנתון לשליטתה של רוח הקודש (כלומר אלוהים), ואחד מהברואים על פני האדמה, משום שהוא טרם השלים את עבודתו. לפיכך, העובדה שקרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' נבעה רק מצניעותו וצייתנותו. אולם פנייתו לאלוהים כך (כלומר לרוח שבשמיים) לא מוכיחה שהוא בנה של רוח האל שבשמיים, אלא רק שנקודת מבטו שונה ולא שהוא דמות שונה. קיומן של דמויות שונות היא תפיסה שגויה! לפני צליבתו, ישוע היה בר אנוש הכפוף למגבלות הבשר והדם, ולא הייתה לו סמכותה המלאה של הרוח. זו הסיבה לכך שהוא יכול היה לחפש את רצונו של אלוהים האב רק מנקודת מבטו של יציר נברא. כפי שהתפלל שלוש פעמים בגת שמנים: "לא כרצוני אלא כרצונך." לפני שהוא נצלב, הוא היה רק מלך היהודים. הוא היה המשיח, בר האנוש, ולא גוף של כבוד. לכן, מנקודת מבט של יציר נברא, הוא קרא לאלוהים 'אבי'. הרי אתם לא יכולים לומר שכל מי שקורא לאלוהים אביו הוא הבן. אילו היה כך, הייתם הופכים כולכם לבן אחרי שישוע לימד אתכם את תפילת האדון, הלא כן? אם אתם עדיין לא משוכנעים, אמרו לי: מיהו זה שאתם קוראים לו בשם 'האב'? אם אתם מתייחסים לישוע, מיהו בעיניכם אביו של ישוע? לאחר שישוע עזב, התפיסה הזו של האב והבן חדלה מלהתקיים. התפיסה הזו התאימה רק לשנים שבהן ישוע התגלם כבשר ודם. בכל יתר הנסיבות, כשאתם קוראים לאלוהים בשם 'אבינו', הקשר הוא בין אדון הבריאה ויציר נברא. אין זמן שבו התפיסה הזו של השילוש של האב, הבן ורוח הקודש, יכול להיות תקף. זוהי תפיסה שגויה שלעתים רחוקות מופיעה במהלך העידנים ואשר לא קיימת!

הדבר עשוי להזכיר לרוב בני האדם את דברי האל מספר בראשית: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". מכיוון שאלוהים אומר "נעשה" אדם "בצלמנו", לשון הרבים מצביעה על שניים או יותר. מכיוון שהוא השתמש בלשון רבים, אין רק אל אחד. כך האדם החל לחשוב באופן מופשט על דמויות נפרדות, ומתוך הדברים האלה נוצרה התפיסה של האב, הבן ורוח הקודש. אם כן, מה מאפיין את האב? מה מאפיין את הבן? ומה מאפיין את רוח הקודש? האם ייתכן שהאנושות של ימינו נוצרה בצלמו של אחד שהוא שילוב של שלושה? אם כך, האם צלם האדם דומה לצלמם של האב, הבן או רוח הקודש? בצלמה של איזו מדמויותיו של אלוהים נברא האדם? התפיסה הזו של האדם פשוט שטותית ולא נכונה! הוא יכול רק לפצל את אלוהים לכמה אלים. הזמן שבו משה כתב את ספר בראשית היה לאחר שהאנושות נבראה בעקבות בריאת העולם. בראשית, כשהעולם נברא, משה לא היה קיים. ומשה כתב את התנ"ך רק הרבה יותר מאוחר. אם כן, כיצד הוא יכול היה לדעת מה אמר אלוהים שבשמיים? לא היה לו שמץ של מושג כיצד אלוהים ברא את העולם. בתנ"ך אין אזכור של האב, הבן ורוח הקודש, אלא רק של האל האמיתי האחד יהוה שביצע את עבודתו בישראל. הוא מכונה בשמות שונים כשהעידנים מתחלפים, אך הדבר לא יכול לשמש הוכחה לכך שכל שם מתייחס לדמות שונה. אילו כך היה, היו באלוהים אינספור דמויות, הלא כן? מה שכתוב בתנ"ך הוא עבודתו של יהוה, שלב עבודה של אלוהים עצמו בתחילת עידן החוק. הייתה זו עבודתו של אלוהים, שבה הכל היה כדברו ונעשה כמצוותו. בשום עת, יהוה לא אמר שהוא האב שבא לבצע עבודה, והוא מעולם לא ניבא שהבן יבוא לגאול את האנושות. כשהגיעה תקופתו של ישוע, נאמר רק שאלוהים התגלם כבשר ודם כדי לגאול את האנושות כולה, ולא שהבן הוא זה שהגיע. מכיוון שהעידנים לא דומים זה לזה ושהעבודה שאלוהים עצמו עושה שונה אף היא, עליו לבצע את עבודתו במישורים שונים. כך הזהות שהוא מייצג שונה אף היא. האדם מאמין שיהוה הוא אביו של ישוע, אך ישוע למעשה לא הכיר בכך. הוא אמר: "לעולם איננו מובחנים זה מזה כאב ובן. אני והאב שבשמיים הננו אחד. האב הוא בי ואני באב. כשהאדם רואה את הבן הוא רואה את האב שבשמיים." בסופו של דבר, בין שמדובר באב או בבן, הם רוח אחת שלא נחלקת לדמויות שונות. כשהאדם מנסה להסביר, העניינים מסתבכים משום תפיסת הדמויות הנפרדות וכן משום הקשר בין האב, הבן והרוח. כשהאדם מדבר על דמויות שונות, הדבר הופך את אלוהים לחומרי, הלא כן? האדם אף מדרג את הדמויות במקום הראשון, השני והשלישי. כל אלה אינן אלא תפיסות של האדם שלא ראויות להתייחסות ושלחלוטין לא מציאותיות! אם שואלים אותו: "כמה אלים יש?" הוא אומר שאלוהים הוא השילוש הקדוש – האב, הבן ורוח הקודש – האל האמיתי האחד. אם שואלים בשנית: "מיהו האב?" הוא אומר: "האב הוא רוח האל שבשמיים. הוא אחראי על הכל והוא אדון השמיים." "אם כך, האם יהוה הוא הרוח?" הוא אומר: "כן!" אם שואלים אותו אז, "מיהו הבן?" הוא אומר שישוע הוא הבן כמובן. "אם כן, מהו סיפורו של ישוע? מאין הוא בא?" הוא אומר, "ישוע נולד למרים בעקבות עיבור מרוח הקודש." "אם כך, גם הוא רוח הקודש במהותו, הלא כן? עבודתו מייצגת גם היא את רוח הקודש, הלא כן? יהוה הוא הרוח וכך גם מהותו של ישוע. כעת באחרית הימים, אין צורך לומר שהרוח היא עדיין זו שעובדת.[א] איך ייתכן שהם דמויות שונות? רוח האל היא פשוט זו שמבצעת את עבודת הרוח מנקודות מבט שונות, הלא כן?" אין הבחנה בין הדמויות כשלעצמן. ישוע נולד בעקבות עיבור מרוח הקודש ואין ספק שעבודתו היא בדיוק עבודתה של רוח הקודש. בשלב העבודה הראשון שיהוה ביצע, הוא לא התגלם כבשר ודם ולא הופיע בפני האדם. על כן, האדם מעולם לא ראה את מראהו. בלי קשר לשאלה עד כמה הוא היה אדיר וגבוה, הוא עדיין היה הרוח, אלוהים עצמו שברא את האדם לראשונה. כלומר הוא היה רוח האל. כשהוא דיבר אל האדם מבין העננים, הוא היה רק רוח. איש לא חזה במראהו. רק בעידן החסד, כשרוח האל התגלמה כבשר ודם ביהודה, האדם ראה בפעם הראשונה את דמותה של ההתגלמות כאדם יהודי. לא ניתן היה לחוש את הרגש של יהוה. אולם ישוע נולד בעקבות התעברות מרוח הקודש, כלומר מרוח יהוה עצמו, והוא בכל זאת נולד כהתגלמותה של רוח האל. הדבר הראשון שהאדם ראה היה רוח הקודש היורדת כמו יונה על ישוע. זו לא הייתה הרוח הבלעדית לישוע, אלא רוח הקודש. אם כך האם ניתן להפריד בין רוחו של ישוע לרוח הקודש? אם ישוע הוא ישוע הבן, ורוח הקודש היא רוח הקודש, איך ייתכן שהם אחד? העבודה לא יכולה הייתה להתבצע אילו כך היה. הרוח שבתוך ישוע, הרוח שבשמיים ורוח יהוה כולן אחד. אפשר לקרוא לה רוח הקודש, רוח האל, הרוח המועצמת שבעתיים והרוח השורה בכל. רוח האל לבדה יכולה לבצע עבודה רבה. היא יכולה לברוא את העולם ולהשמיד אותו על ידי הורדת מבול על פני האדמה, היא יכולה לגאול את כל האנושות, ויתרה מזאת, היא יכולה לכבוש ולהשמיד את כל האנושות. אלוהים עצמו מבצע את כל העבודה הזו, ושום דמות אחרת של אלוהים לא יכולה הייתה לעשות אותה במקומו. רוחו יכולה להיקרא בשם יהוה וישוע, וכן האל הכול יכול. הוא האדון והוא המשיח. הוא יכול גם להפוך לבר האנוש. הוא בשמיים ובארץ. הוא נישא מעל ליקומים ומצוי בקרב ההמון. הוא אדונם היחיד של השמיים והארץ! מזמן הבריאה ועד היום, רוח האל עצמו מבצעת את העבודה הזו. בין שמדובר בעבודה שנעשית בשמיים או כבשר ודם, רוח האל מבצעת את כל העבודה. כל הברואים, בין שהם בשמיים או בארץ, נתונים בכף ידו הכול יכולה. כל זה הוא עבודתו של אלוהים עצמו, ואף אחד לא יכול לעשות אותה במקומו. בשמיים הוא הרוח אך גם אלוהים עצמו; בקרב בני האדם, הוא בשר ודם אך הוא נותר אלוהים עצמו. על אף שאפשר לקרוא לו במאות אלפי שמות, הוא עדיין עצמו וכל העבודה[ב] היא ביטוי ישיר של רוחו. גאולת האנושות כולה באמצעות צליבתו הייתה עבודתה הישירה של רוחו, וכך גם ההכרזה לכל האומות והארצות באחרית הימים. בכל עת, אפשר לקרוא לאלוהים בשם האל הכול יכול והאל האמיתי האחד – אלוהים עצמו השורה בכל. הדמויות הנפרדות לא קיימות, לא כל שכן התפיסה הזו של האב, הבן ורוח הקודש! יש רק אלוהים אחד בשמיים ובארץ!

תוכנית הניהול של אלוהים מתפרסת על פני ששת אלפי שנים ונחלקת לשלושה עידנים על סמך ההבדלים בעבודתו: העידן הראשון הוא עידן החוק של התנ"ך, השני הוא עידן החסד, והשלישי הוא העידן ששייך לאחרית הימים – עידן המלכות. בכל עידן מיוצגת זהות שונה. הסיבה לכך היא רק הבדל בעבודה, כלומר דרישות העבודה. שלב העבודה הראשון התבצע בישראל, והשלב השני של חתימת עבודת הגאולה התבצע ביהודה. למען עבודת הגאולה, ישוע נולד בעקבות התעברות מרוח הקודש, כבן היחיד. כל זה היה משום דרישות העבודה. באחרית הימים, אלוהים רוצה להרחיב את עבודתו לאומות הגויים ולכבוש את בני האדם בהן, כדי ששמו יתגדל בקרבם. הוא רוצה לכוון את האדם בהבנת כל הדרכים הנכונות לחיי אנוש וכן כל האמת ואת דרך החיים. רוח אחת מבצעת את כל העבודה הזו. על אף שהיא עשויה לעשות זאת מעמדות שונות, אופייה ועקרונותיה של העבודה נותרים זהים. לאחר שתראו את עקרונותיה ואופייה של העבודה שהם ביצעו, אתם תדעו שרוח אחת עשתה את הכל. בכל זאת יש כאלה שיאמרו: "האב הוא האב, הבן הוא הבן, רוח הקודש היא רוח הקודש, ובסופו של דבר הם יהפכו לאחד." אם כן, כיצד עליכם להפוך אותם לאחד? איך ניתן להפוך את האב ורוח הקודש לאחד? אם הם היו שניים במהותם, בלי קשר לשאלה כיצד הם יחוברו יחדיו, הם יישארו בגדר שני חלקים, הלא כן? כשאתם אומרים להפוך אותם אחד, האין זה פשוט חיבור של שני חלקים שונים לשלם אחד? אולם הם היו שני חלקים לפני שהם הפכו לשלם, הלא כן? לכל רוח יש מהות נפרדת, ושתי רוחות לא יכולות להפוך לאחת. הרוח אינה חפץ חומרי והיא לא דומה לשום דבר אחר בעולם החומרי. בעיני בני האדם, האב הוא רוח אחת, הבן הוא רוח אחרת, ורוח הקודש היא רוח שלישית; ושלוש הרוחות מתערבבות כמו שלוש כוסות מים לשלם אחד. האין אלה שלושה שהופכים לאחד? זה הסבר מוטעה! האין זה פיצול של אלוהים? איך ייתכן שהאב, הבן ורוח הקודש יהפכו כולם לאחד? האין הם שלושה חלקים שלכל אחד מהם יש אופי שונה? בכל זאת, יש כאלה שאומרים, "אלוהים אמר במפורש שישוע הוא בנו האהוב, הלא כן?" "ישוע הוא בנו האהוב של אלוהים, שממנו הוא רווה נחת" – אלוהים עצמו בהחלט אמר את הדברים האלה. אלוהים הוא זה שנשא עדות על עצמו, אלא שהוא עשה זאת מנקודת מבט שונה, זו של הרוח שבשמיים הנושאת עדות על התגלמותה שלה. ישוע הוא התגלמותו של אלוהים ולא בנו שבשמיים. האם אתם מבינים? האם דברי ישוע, "האב הוא בי ואני באב" מצביעים על כך שהם רוח אחת? משום ההתגלמות הם הופרדו בין השמיים והארץ, הלא כן? למעשה, הם עדיין אחד. יהיה אשר יהיה, זהו פשוט אלוהים שנושא עדות על עצמו. משום התחלפות העידנים, לשינוי בדרישות העבודה ולשלבים השונים בתוכנית הניהול שלו, השם שבו האדם מכנה אותו משתנה גם הוא. כשהוא בא כדי לבצע את השלב הראשון בעבודה, אפשר היה לקרוא לו רק בשם יהוה, רועה בני ישראל. בשלב השני, אפשר היה לקרוא לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם רק בשמות אדון ומשיח. אולם בעת ההיא, הרוח שבשמיים ציינה רק שהוא בנו האהוב של אלוהים ולא הזכירה את היותו בנו היחיד של אלוהים. הדבר פשוט לא קרה. איך ייתכן שיהיה לאלוהים בן יחיד? אם כך היה, אלוהים היה הופך לאדם, הלא כן? מכיוון שהוא היה ההתגלמות, הוא כונה בנו האהוב של אלוהים, ומתוך כך בא הקשר בין אב ובן. הסיבה לכך הייתה רק ההפרדה בין השמיים והארץ. ישוע התפלל מנקודת המבט של בשר ודם. מכיוון שהוא עטה בשר ודם של אנושיות רגילה, הוא דיבר מנקודת המבט של בשר ודם כשהוא אמר: "המעטפת החיצונית שלי היא זו של יציר נברא. מכיוון שעטיתי בשר ודם כדי לרדת אל הארץ, אני רחוק כעת מאוד מהשמיים." לכן, הוא יכול היה להתפלל לאלוהים האב רק מנקודת המבט של בשר ודם. זו הייתה חובתו, וזה היה דבר שרוח האל בהתגלמותה כבשר ודם מוכרחה להיות מצוידת בו. אי-אפשר לומר שהוא לא אלוהים רק מפני שהוא מתפלל לאב מנקודת המבט של בשר ודם. על אף שהוא מכונה בנו האהוב של אלוהים, הוא עדיין אלוהים עצמו, מפני שהוא אינו אלא התגלמות הרוח, ומהותו היא עדיין הרוח. בעיני בני האדם, הם תוהים מדוע הוא מתפלל אם הוא אלוהים עצמו. הסיבה לכך היא שהוא אלוהים בהתגלמותו, אלוהים החי כבשר ודם ולא הרוח שבשמיים. בעיני האדם, האב, הבן ורוח הקודש הם כולם אלוהים. רק השלושה שהופכים כולם לאחד יכולים להיחשב לאל האמיתי האחד, וכך כוחו גדול במיוחד. בכל זאת יש כאלה שאומרים שרק כך הוא הרוח המועצמת שבעתיים. כשהבן התפלל לאחר בואו, הוא התפלל לרוח הקודש. למעשה, הוא התפלל מנקודת המבט של יציר נברא. זאת מפני שהבשר ודם לא שלמים ומפני שהוא לא היה שלם והיו לו חולשות רבות כשהוא התגלם כבשר ודם. לפיכך, הוא היה מוטרד מאוד כשהוא ביצע את עבודתו כבשר ודם. זו הסיבה לכך שהוא התפלל שלוש פעמים לאלוהים האב לפני צליבתו, וכן פעמים רבות עוד לפני כן. הוא התפלל בקרב תלמידיו, הוא התפלל לבדו על הר, הוא התפלל על סיפון סירת הדייגים, הוא התפלל בקרב המון אדם, הוא התפלל כשהוא בצע לחם והתפלל כשהוא בירך אחרים. מדוע הוא עשה זאת? הוא התפלל אל הרוח. הוא התפלל לרוח, לאלוהים שבשמיים, מנקודת המבט של בשר ודם. לפיכך, מנקודת השקפתו של האדם, ישוע הפך לבן בשלב העבודה הזה. אולם בשלב הנוכחי, אלוהים לא מתפלל. מדוע? הסיבה לכך היא שהדבר שהוא מבטא הוא עבודת הדבר, והמשפט והייסורים בידי הדבר. אין לו צורך בתפילות, מפני שכהונתו היא בדיבור. הוא לא נצלב, ובני האדם לא מלשינים עליו לשלטונות. הוא רק מבצע את עבודתו, והכל מוכן. כשישוע התפלל, הוא התפלל לאלוהים האב לירידת מלכות השמיים, לכך שרצונו של האב יתגשם ולכך שהעבודה תגיע. בשלב הזה, מלכות השמיים כבר ירדה. אם כך, האם יש לו עדיין לאלוהים צורך להתפלל? עבודתו היא לחתום את העידן, ואין עוד עידנים חדשים. אם כך, האם יש צורך להתפלל לשלב הבא? צר לי, אבל לא!

יש סתירות רבות בהסבריו של האדם. אדרבא, אלה כולן תפיסותיו של האדם. ללא בחינה מדוקדקת, הייתם כולכם מאמינים שהן נכונות. אתם לא יודעים שהתפיסה הזו של אלוהים כשילוש אינו אלא תפיסה של האדם? לאדם אין ידע מלא ויסודי כלשהו. תמיד יש דברים שמזהמים אותו, ולאדם יש תפיסות רבות מדי. הדבר מוכיח שיציר נברא פשוט לא יכולה להסביר את עבודתו של אלוהים. במחשבתו של האדם יש דברים רבים מדי – שכולם נובעים מתוך היגיון ומחשבה – שסותרים את האמת. האם ההיגיון שלכם יכול לנתח ביסודיות את עבודתו של אלוהים? האם אתם יכולים לרכוש תובנות על כל עבודתו של יהוה? האם אתם כבני אדם יכולים להבין את כל הדברים האלה, או שמא אלוהים עצמו הוא זה שיכול לראות מעולם ועד עולם? האם אתם אלה שיכולים לראות מעולם שחלף מזמן ועד עולם שעתיד לבוא, או שמא אלוהים הוא זה שיכול לעשות זאת? מה דעתכם? במה אתם ראויים להסביר את אלוהים? על מה מבוסס ההסבר שלכם? האם אתם אלוהים? אלוהים עצמו ברא את השמיים והארץ וכל צבאם. אתם לא אלה שעשו זאת. אם כן, מדוע אתם מספקים הסברים שגויים? האם אתם ממשיכים כעת להאמין בשילוש הקדוש? אתם לא חושב שהדבר יוצר עול גדול מדי? מוטב לכם להאמין באל אחד ולא בשלושה. מוטב לשאת משא קל, משום ש"עולו של האל הוא קל".

מתוך 'האם השילוש הקדוש קיים?'

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי משמיט את המילה "שעובדת."

ב. הטקסט המקורי משמיט את המילה "העבודה."

לעיון נוסף

ישועת האל הכול יכול

כנסיית האל הכול יכול — ישועת הממלכה

אמירותיו של המשיח של אחרית הימים "אנחתו של האל הכול יכול" (סרטי הקראה)

הברק ממזרח | אמירותיו של המשיח של אחרית הימים "אנחתו של האל הכול יכול" (סרטי הקראה)

האל הכול יכול אומר,"עיני האל הכול יכול מביטות סביב באנושות המיוסרת קשות. הוא שומע את יללותיהם של הסובלים, רואה את חוסר הבושה של המיוסרים וחש בייאוש ובאימה של האנושות שאיבדה את הישועה . האנושות דוחה את טיפולו. היא הולכת בנתיב משלה ומתחמקת מעיניו המחפשות. בני האדם מעדיפים לטעום את כל המרירות של הים העמוק, ביחד עם האויב. אנחתו של האל הכול יכול כבר לא יכולה להישמע. ידי האל הכול יכול כבר לא מוכנות לגעת באנושות הטרגית. הוא חוזר על עבודתו, וזוכה בבני אדם ומאבד אותם מחדש, פעם אחר פעם. מאותו רגע, הוא מתעייף ונהיה תשוש, ולכן הוא מפסיק את העבודה בידיו, וכבר לא נודד בין בני האדם... בני האדם לא מודעים כלל ועיקר לשינויים האלה. הם לא מודעים לתנועותיו של האל הכול יכול, או לצערו ואכזבתו." 

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

עוד

כנסיית האל הכול יכול - הבשורה של ממלכת השמים

הממתין לשובו של ישוע האדון

הדרך להכיר את אלוהים

מזמורי הלל | לעבוד את אלוהים ברוח ובאמת | ״קול הלב של יציר נברא״

הברק ממזרח | מזמורי הלל | לעבוד את אלוהים ברוח ובאמת | ״קול הלב של יציר נברא״

I

רציתי לבכות אך שום מקום לא הרגיש נכון.

רציתי לשיר אבל אף שיר לא נמצא.

רציתי להביע את אהבת יציר נברא.

חיפשתי גבוה ונמוך, אך אף מילה לא יכלה,

 יכלה להביע את תחושותיי.

האל המעשי והאמיתי, האהבה בתוך לבי.

ארים את ידי להלל, אשמח שבאת לעולם הזה.

Christians of The Church of Almighty God Will Be Brutally Persecuted by the CCP Once Repatriated

Christians of The Church of Almighty God Will Be Brutally Persecuted by the CCP Once Repatriated

On January 4, 2018, according to the U.S. State Department, pursuant to the 1998 International Religious Freedom Act, China is re-designated as a “Country of Particular Concern.” This is also the nineteenth consecutive year that China is included in the “Country of Particular Concern” list. At the same time, when the freedom of religious belief in China draws great attention of the U.S. government, the asylum applications of many Christians of The Church of Almighty God who had been persecuted by the CCP, and who had fled abroad to South Korea and European countries, are denied again and again. These governments even issued orders for their deportation and had their Alien Registration Cards withdrawn. Once repatriated to China, these Christians are bound to face the CCP's arrest, torture and imprisonment, even the danger of death. Their situations are critical!

Recommendation：

Investigating the Eastern Lightning

Gospel Is Being Spread!

Expression of the Returned Lord Jesus

קול אלוהים | פירושים לאמירה החמישית

הברק ממזרח | קול אלוהים | פירושים לאמירה החמישית

כשאלוהים מציב דרישות לאנושות שקשה לבני האדם להסביר, וכשדבריו מכים הישר בלב האנושי, ובני האדם מציעים את לבם הישר כקורבן להנאתו, אלוהים נותן לבני האדם הזמנות להרהר, לגמור בדעתם בנחישות ולחפש נתיב נוהג. כך, כל בני עמו יציעו שוב את כל הווייתם כקורבן מנחה לאלוהים, באגרופים קמוצים בהחלטיות. ייתכן שחלקם יערכו תוכנית ויקבעו לוח זמנים יומי בהכנתם לדרבן את עצמם ולהתחיל לעבוד – הם יקדישו את מידת האנרגיה שלהם בתוכנית הניהול של אלוהים, כדי להעניק כבוד לתוכנית הזו ולקרב את חתימתה. ובדיוק כשבני האדם נתקעים במצב הפסיכולוגי הזה, מחזיקים את הדברים האלה אחיזה הדוקה בדעתם בעודם מבצעים את מטלות יומם, בעודם מדברים, ובעודם עובדים, אלוהים מוסיף על כך במהירות ומתחיל לדבר שוב: "כשרוחי משמיעה קול, היא מביעה את כל הטבע שלי. האם זה ברור לכם?" ככל שבן אנוש נחוש יותר, וככל שהוא משתוקק נואשות לתפוס את רצונו של אלוהים, כך הוא משתוקק שאלוהים יציב לו דרישות. לכן, אלוהים ייתן לבני האדם את מה שהם רוצים, וינצל את ההזדמנות הזו כדי להחדיר את דבריו המוכנים זה מכבר למעמקי הווייתם. על אף שנדמה שהמילים האלה קשוחות או בוטות במקצת, האנושות רואה אותן כמתוקות מאין כמוהן. תכף ומיד, הלב פורח בשמחה, כאילו האנושות נמצאת בשמיים, או כאילו היא עברה למישור אחר, גן עדן של ממש בעולם הדמיון שבו ענייני העולם החיצוני כבר לא פוגעים באנושות. כדי שבני האדם לא ידברו ויפעלו מבחוץ, כפי שהם נהגו לעשות בעבר, וכך לא יצליחו להכות שורש כראוי, כאשר מה שבני האדם רוצים בלבם מתממש, ויתרה מזאת, כשהם נערכים לצאת לעבודה בהתלהבות והשתוקקות, אלוהים ממשיך לשנות את דרך הדיבור שלו בהתאם למצבם הפסיכולוגי, ומפריך את כל הלהט והטקסיות הדתית שבלבם, חיש מהר וללא מעצורים. כפי שאלוהים אמר: "האם באמת הבנתם את חשיבותו של העניין?" גם לפני שבן אנוש גומר בדעתו לעשות משהו בנחישות וגם לאחר מכן, הוא לא מייחס חשיבות רבה בכך שיש להכיר את אלוהים במעשיו ובדבריו, אלא שבן האנוש ממשיך להרהר בשאלה: "מה אני יכול לעשות למען אלוהים? זה הנושא המרכזי!" זו הסיבה לכך שאלוהים אומר: "ואתם לא מתביישים לקרוא לעצמכם עמי בפניי – אין לכם בושה ועל אחת כמה וכמה אין לכם היגיון!" מיד לאחר שאלוהים אמר את הדברים האלה, בני האדם הבינו אותם תכף ומיד. כאילו הם סבלו הלם חשמלי, הם מיהרו למשוך את ידיהם בחזרה אל ביטחון חיקם, בפחד שהם יעוררו את חמתו של אלוהים בשנית. בנוסף, אלוהים גם אמר: "במוקדם או במאוחר, בני אדם כאלה יגורשו מביתי. אל תתנהגו אליי כאילו אתם בני סמכא, במחשבה שאתם מייצגים את העדות שלי!" למשמע דברים כאלה, בני האדם אפילו יותר מפחדים, כאילו הם זה עתה זיהו אריה בקרבתם. הם יודעים היטב בלבם. מצד אחד, הם מודאגים שלא להיטרף בפיו של האריה, ומצד שני, הם לא יודעים לאן להימלט. ברגע הזה, התוכנית בלב האנושי נעלמת ללא זכר, לגמרי ולחלוטין. דרך דברי האל, אני מרגיש שאני יכול לראות כל היבט והביט של הבושה האנושית: ראש מושפל והתנהגות חמקנית, כמו מועמד שנכשל במבחן הקבלה לאוניברסיטה, אשר כל האידיאלים הנשגבים שלו, המשפחה השמחה שלו, עתידו הוורוד וכל הלאה, הפכו כולם לדיבורי סרק – יחד עם ארבע המודרניזציות עד שנת 2000 – מה שיצר תרחיש דמיוני בסרט מדע בדיוני. כל זה נועד כדי להחליף יסודות פסיביים ביסודות פעילים, כדי לגרום לבני האדם להתייצב במקום שאלוהים הקצה להם על אף הפסיביות שלהם. חשובה במיוחד העובדה שבני האנוש מפחדים פחד עז לאבד את התואר הזה, ולכן הם נאחזים בעיטורי עמדתם כאילו חייהם תלויים בכך, בפחד שמישהו יחטוף להם אותם. כאשר זה הלך הרוח של האנושות, אלוהים לא דואג שבני האדם יהפכו לפסיביים, ולכן, בהתאם לכך, הוא מחליף את דברי המשפט שלו בדברי חקירה. לא זאת בלבד שהוא נותן לבני האדם הזדמנות להסדיר את נשמתם, אלא שהוא גם נותן להם הזדמנות לקחת את השאיפות שהיו להם עד כה ולסדר אותן להתייחסות בעתיד: ניתן לשנות את מה שלא מתאים. זאת משום שאלוהים עדיין לא התחיל את עבודתו – זה שביב של מזל טוב בתוך מזל רע רב – ויתרה מזאת, הוא לא מגנה אותם. לכן, הניחו לי להמשיך להקדיש לו את כל המסירות שלי!

לאחר מכן, אסור לכם לרחוק מדברי האל מחמת הפחד שלכם. בדקו אם יש אלוהים דרישות חדשות. באופן לא מפתיע, תגלו דרישה כזו: "מכאן ואילך, עליכם להיווכח במציאות של הנוהג בכל הדברים. כבר לא יהיה די בפטפוטי ההבל שפטפטתם בעבר." הדברים האלה הם גם התגלמות של חוכמתו של אלוהים. אלוהים תמיד הגן על העדות שלו עצמו, וכשהמציאות של דברי העבר נחתמת, איש לא מסוגל לתפוס את הידע של "[ה]מציאות של הנוהג". די בכך כדי להוכיח את האמת הטמונה בדברי האל, "אני מתחייב לעשות את העבודה בעצמי". הדבר קשור למשמעות האמיתית של העבודה באלוהיות, וכן לסיבה לכך שהאנושות עדיין לא מסוגלת להעלות בדעתה את המשמעות האמיתית של דברי האל, אפילו שהיא הגיעה לשלב חדש של התחלה. הסיבה לכך היא שבעבר, רוב גדול של בני האדם דבק במציאות של דברי האל, ואילו היום, אין לבני האדם מושג לגבי מציאות הנוהג, אלא שהם מבינים רק את ההיבטים השטחיים של המילים האלה מבלי להבין את מהותן. דבר חשוב עוד יותר הוא שמשום היום הזה, איש לא רשאי להתערב במהלך בניית המלכות, ועל כולם רק להישמע להכתבתו של אלוהים כרובוטים. זכרו זאת היטב! בכל פעם שאלוהים מעלה את העבר, הוא מתחיל לדבר על המצב הממשי של היום. זו שיטת דיבור שיוצרת ניגוד מובהק בין מה שהיה בעבר ומה שיהיה בעתיד. זו הסיבה ששיטת הדיבור הזו מסוגלת לשאת אפילו יותר פירות, מה שמאפשר לבני האדם להתבונן בהווה בהשוואה לעבר, כדי להימנע מטשטוש ההבדלה ביניהם. זה היבט אחד של חוכמתו ש/ל אלוהים, ותכליתו היא לשאת את פירות העבודה הזו. לאחר מכן, אלוהים מגלה שוב את כיעורה של האנושות, כדי שהאנושות לא תשכח לעולם לאכול ולשתות את דברי האל בכל יום, ויתרה מזאת, כדי שבני האדם יכירו את עצמם מדי יום ביומו, וייקחו זאת כלקח שעליהם ללמוד בכל יום.

לאחר שאלוהים מסיים לומר את המילים האלה, הוא משיג את ההשפעות שהוא כיוון אליהן מלכתחילה. על כן, מבלי להתייחס עוד כלל לשאלה אם האנושות הבינה אותו, הוא עובר על כך במהירות במשפטים ספורים, מפני שעבודתו של השטן לא קשורה לאנושות כהוא זה – את זה האנושות לא יודעת כלל. כעת, השאירו מאחור את עולם הרוח והביטו טוב יותר באופן שבו אלוהים מציב את דרישותיו מהאנושות: "במנוחתי במקום מגוריי, אני משקיף בקפדנות: כל בני האדם על פני האדמה מתרוצצים להם, "נוסעים מסביב לעולם" ואצים הלוך ושוב למען גורלם ועתידם. אולם לאף אחד מהם לא נשארת אנרגיה לבנות את מלכותי, ואפילו לא נשאר לכם כוח לנשום." לאחר שאלוהים חלק את המוסכמות האלה עם האנושות, אלוהים עדיין לא מתייחס אליהן כלל, אלא ממשיך לדבר מנקודת המבט של רוח האל, ודרך המילים האלה, הוא מגלה את נסיבות חייה הכלליות של האנושות כולה. אפשר להבין בנקל מהמילים "נוסעים מסביב לעולם" ו"אצים הלוך ושוב" שהחיים האנושיים נעדרים כל תוכן. אלמלא הישועה הכול יכולה של אלוהים, בני האדם שנולדו למשפחה המורחבת חסרת הכל של השושלת האימפריאלית הסינית היו חיים חיים שלמים לריק, כך שאילו הם היו נופלים לשאול או לגיהינום עם היוולדם, לא היה זה הבדל משמעותי. תחת ריבונותו של התנין הגדול האדום כאש, הם פגעו באלוהים בלא יודעין, ולכן אלוהים ממיט עליהם ייסורים באופן טבעי, ושוב, מבלי שהם מודעים לכך. זו הסיבה לכך שאלוהים לקח את המילים "הצלתי ... ממצוקות" ו"כפויי טובה" והציב אותן אלה לצד אלה, כדי שבני האנוש יכירו את עצמם יותר טוב, וכדי ליצור מכך ניגוד לישועה בחסדיו. האין זה משיג תוצאה יעילה יותר? כמובן, מובן מאליו גם מבלי שאומר זאת באופן כה מפורש שבני האדם יכולים להקיש יסוד של תוכחה מתוכן דבריו של אלוהים, וכן יסוד של ישועה והפצרה, וגם רמז קל של עצבות. כשבני האדם קוראים את המילים האלה, הם מתחילים לחוש מעין חרטה מהוססת בלבם באופן לא מודע, והם לא יכולים שלא להזיל דמעות... אולם קומץ רגשות של צער לא יניאו את אלוהים, והוא לא יזנח את עבודתו להטלת משמעת על בני עמו והצבת דרישות מהם רק משום השחיתות של האנושות כולה. משום כך, הנושאים שהוא דן בהם נוגעים תכף ומיד בנסיבות כגון אלה של היום, ומעבר לכך, הוא מכריז בפני האנושות את הצווים המנהליים המלכותיים שלוף כדי שתוכניתו תמשיך להתקדם. זו הסיבה לכך שלאחר כל זאת, אלוהים ממשיך בעבודה במהירות הראויה ומכה בברזל בעודו חם – הוא מפיץ חוקה לעת הזו בפרשת הדרכים החשובה הזו, חוקה שאנושות צריכה לקרוא בקפידה כל סעיף שלה כדי להבין את רצונו של אלוהים. אין צורך להרחיב על כך כעת – פשוט יש לקרוא יותר בקפידה.

היום, אתם – קבוצת בני האדם כאן – הם היחידים שיכולים לראות את דברי האל באמת. אף על פי כן, בני האדם של היום מפגרים מאחורי כל אדם ואדם מעידני העבר. מכך ניכרים מספיק המאמץ שהשטן השקיע באדם במשך אלפי השנים האלה, והמידה שבה הוא השחית את האנושות, שהיא רבה עד כדי כך שעל אף שאלוהים אמר כל כך הרבה מילים, האנושות עדיין לא מבינה את אלוהים ולא מכירה אותו, אלא מעזה להתקומם ולהתנגד אליו בגלוי. על כן, אלוהים האדם מרבה להשוות את בני האדם מעידני העבר לבני האדם של היום, כדי לאפשר לבני האדם של היום נקודת התייחסות מציאותית, אפילו שהם אטומים ומטורפים. מפני שבני האנוש לא מכירים את אלוהים כלל, ומפני שהם נעדרים אמונה אמיתית בו, אלוהים פסק שהאנושות לוקה הסמכות והיגיון, ולכן הוא הפגין סובלנות כלפי בני האדם והושיע אותם פעם אחר פעם. ניטש קרב על העניינים האלה במישור הרוחני: תקוותו היהירה של השטן היא להשחית את האנושות עד מידה מסוימת, להפוך את העולם לטמא ומרושע, ובכך לגרור את האדם מטה אל תוך הבוץ ולהשמיד את תוכניתו של אלוהים. אולם תוכניתו של אלוהים היא לא לגרום לכל בני האנוש להכיר אותו, אלא לבחור חלק שמייצג את השלם, ולעזוב את השאר כפסולת, כסחורה פגומה שתושלך לערימת האשפה. לכן, אף על פי שמנקודת מבטו של השטן, השתלטות על כמה נפשות נשמעת הזדמנות מצוינת להשמיד את תוכניתו של אלוהים, מה יודע שוטה כזה לגבי כוונתו של אלוהים? זו הסיבה לכך שאלוהים אמר מזמן, "הסתרתי את פניי כדי לא להביט בעולם הזה." אנחנו יודעים על כך קצת, ואלוהים לא דורש שבני האנוש יהיו מסוגלים לעשות דבר, אלא שהם יכירו בכך שמעשיו פלאיים ובלתי נתפסים וירחשו יראה אליו בלבם. אילו אלוהים היה מייסר את האדם מבלי להתחשב בנסיבות חייו, כפי שהאדם מדמיין זאת, הרי שהעולם כולו היה נחרב זה מכבר. פירוש הדבר הוא שאלוהים היה נופך בדיוק בפח של השטן, הלא כן? זו הסיבה לכך שאלוהים משתמש בדבריו כדי לשאת את הפירות שהוא מתכנן. נדיר שהעובדות מתגלות. האין זו דוגמה של מה שאלוהים אמר: "אילו לא ריחמתי עליכם על היעדר הכשירות, ההיגיון והתובנות שלכם, הייתי משמיד את כולכם בייסורים ומוחה אתכם מהעולם. אולם עד שאשלים את עבודתי על פני האדמה, אמשיך לנהוג באנושות במידת הרחמים"?

מתוך 'פירושים לאמירה החמישית'

לעיון נוסף

האל הכול יכול הוא רועי

כנסיית האל הכול יכול - הבשורה של ממלכת השמים