ברק ממזרח | נוהג (2)

בימים עברו, בני האדם התאמנו "להיות עם אלוהים ולחיות ברוח בכל רגע ורגע", ובהשוואה לנהוג של ימינו, זה בסך הכל אימון רוחני פשוט. נוהג כזה בא לפני היווכחותם של בני אדם בנתיב הנכון בחיים, והוא שיטת הנוהג השטחית והפשוטה ביותר. זה הנוהג של השלבים המוקדמים באמונתם של בני האדם באלוהים. אם בני האדם תמיד יחיו לפי הנוהג הזה, יהיו להם יותר מדי רגשות, והם לא יהיו מסוגלים להיווכח בחוויות עמוקות ואמיתיות. הם בסך הכל יהיו מסוגלים לאמן את רוחם, יקפידו שלבם יהיה מסוגל להתקרב לאלוהים, ותמיד ימצאו אושר אדיר בקרבה לאלוהים. הם יוגבלו לעולם קטן של קרבה לאלוהים, אך לא יהיו מסוגלים לתפוס מה נמצא במעמקים העמוקים ביותר. בני האדם רק חיים בין המגבלות האלה והם לא מסוגלים להתקדם באופן משמעותי. בכל עת, הם עשויים להזדעק, "הו! האדון ישוע. אמן!" כשהם אוכלים, הם מזדעקים, "הו, אלוהים! "אנחנו אוכלים, ואתה אוכל..." וכך הדבר כמעט מדי יום ביומו. זה הנוהג של ימים עברו, וזה הנוהג של החיים ברוח בכל רגע ורגע. זה וולגרי, הלא כן? כיום, כשמגיע הזמן להרהר בדברי האל, עליכם להרהר בהם; כשמגיע הזמן להנהיג את האמת, עליכם להנהיג אותה; וכשמגיע הזמן למלא את חובתכם, עליכם למלא אותה. נוהג כזה הוא חופשי כל כך, והוא משחרר אתכם. הדבר דומה לאופן שבו אנשי דת זקנים מתפללים ונושאים תפילת הודיה. כמובן, בעבר, זה היה האופן שבו בני האדם שהאמינו באלוהים היו אמורים לנהוג – אך הנהגה בלעדית של הנוהג הזה היא נחשלת מדי. נהוג העבר הוא התשתית לנוהג בהווה. ואם היה נתיב אל הנוהג של ימים עברו, הנוהג של היום היה קל בהרבה. ולכן, כיום, כשמדברים על "הבאת אלוהים אל החיים האמיתיים", ההתייחסות היא לאיזה היבט של הנוהג? "החיים האמיתיים" דורשים בראש ובראשונה שבני האדם יתאפיינו באנושיות רגילה. מה שבני האדם צריכים להתאפיין בו הוא מה שאלוהים דורש מהם כיום. הבאת דברי האל אל החיים האמיתיים פירושם למעשה "הבאת אלוהים אל החיים האמיתיים". כיום, בני האדם צריכים להצטייד בעיקר בדברים הבאים: מצד אחד, עליהם לשפר את האיכות שלכם, לרכוש השכלה, להגדיל את אוצר המילים שלהם ולשפר את כישורי הקריאה שלהם. מצד שני, עליהם לחיות חיים של בני אדם רגילים. זה עתה חזרתם מהעולם והתייצבתם בפני אלוהים, ועליכם ראשית לאמן את רוחכם ולאמן את לבכם לשלווה בפני אלוהים. זה הדבר היסודי ביותר, וזה גם השלב הראשון להשגת שינוי. יש בני אדם שנוהגם ניתן לשינוי. הם מהרהרים באמת בעודם עושים כביסה – הם מבררים את האמיתות שעליהם להבין ואת העקרונות שעליהם להנהיג במציאות. מצד אחד, עליכם להתאפיין באנושיות רגילה, ומצד שני, עליכם להיווכח באמת. זה הנוהג הטוב ביותר למען החיים האמיתיים.

בעבר, בני האדם סבלו מצוקות רבות, אך חלקן לא היו הכרחיות, מכיוון שחלקן היו דברים שהאדם לא היה צריך להנהיג. כשבני האדם מביאים את אלוהים אל חייהם האמיתיים, אלוהים דורש בראש ובראשונה שבני האדם יעבדו את אלוהים, יעסקו בניסיון להכיר את אלוהים וימלאו את חובתו של ברוא אל החי בקרב האנושות הרגילה. הם לא חייבים להתפלל לאלוהים ברגע שהם מתחילים לטאטא ולהרגיש לוקים בחסר אם הם לא עושים זאת. זה לא הנוהג של היום – הנוהג של היום רגוע וקל! בני האדם לא נדרשים לציית לדוקטרינה. כל אדם צריך לפעול לפי שיעור קומתו האישי: אם בעלך לא מאמין, התייחסי אליו כאל חסר אמונה, ואם הוא מאמין, התייחסי אליו כאל מאמין. אל תתמקדו באהבה ובסבלנות אלא בחוכמה. יש בני אדם שיוצאים לקנות ירקות, וכשהם הולכים בדרכם, הם ממלמלים: "הו, אלוהים! איזה ירק אתה מתיר לי לקנות היום? אנא סייע לי. מה עליי לבחור בקניות?" ואז הם חושבים: "אני לא אבחר. אלוהים דורש שאהלל אותו, שאהלל את שמו בכל מצב, ושכל בני האדם יישאו עדות, ולכן אם המוכר ייתן לי ירקות ישנים ויבשים, עדיין אודה לאלוהים – אני אשרוד! אנחנו, שמאמינים באלוהים, לא בוחרים אילו ירקות לקנות." אתם חושבים שהמעשה הזה הוא נשיאת עדות לאלוהים, ולאחר שהוצאתם יואן אחד כדי לקנות ירק ישן ועבש, אתם בכל זאת מתפללים ואומרים: "הו, אלוהים! בכל זאת אוכל את הירק הרקוב הזה – כל עוד אתה מקבל אותי, אוכל אותו." זה נוהג מגוחך, הלא כן? זה ציות לדוקטרינה, הלא כן? בעבר, בני האדם אימנו את רוחם וחיו ברוח בכל רגע ורגע, והדבר מתקשר לעבודה שנעשתה בעידן החסד. אדיקות, ענווה, אהבה, סבלנות, הודיה על הכל – אלה הדברים שנדרשו מכל מאמין בעידן החסד. באותה עת, בני האדם התפללו לאלוהים בכל מצב. הם התפללו כשהם קנו בגדים, וכשנודע להם שמתקיימת אסיפה, הם גם התפללו ואמרו: "הו, אלוהים! האם אתה מתיר לי ללכת? אם אתה מתיר לי ללכת, הכן לי נתיב חלק, והנח לכל הדברים לקרות בצורה חלקה. ואם אתה לא מתיר לי ללכת, אנא גרום לי ליפול ארצה." כשהם התפללו, הם הפצירו באלוהים. לאחר שהם התפללו, הם נעשו טרודים ולא הלכו. היו גם אחיות שהיו טרודות כשהן התפללו, משום שהן חששו שבעליהן הלא מאמינים יכו אותן כשהן יחזרו, ומשום שהן היו טרודות, הן לא הלכו לאסיפה. הן האמינו שזה רצון האל, אך למעשה, אם הן היו הולכות לאסיפה, דבר לא היה קורה. התוצאה הייתה שהן החמיצו אסיפה. כל זה נגרם מבורותם של בני האדם. בני אדם שנוהגים כך חיים לפי רגשותיהם שלהם. דרך הנוהג הזו שגויה ומגוחכת, והיא כוללת רק ערפול, ויותר מדי רגשות ומחשבות אישיות. אם נודע לכם על אסיפה, לכו אליה, ואם לא נודע לכם על אסיפה, אל תלכו. כשנודע לכם על אסיפה, אין צורך להתפלל לאלוהים. זה פשוט, הלא כן? אם אתם צריכים לקנות בגד כלשהו היום, צאו מיד וקנו אותו. אל תתפללו לאלוהים ותאמרו: "הו, אלוהים! יש לי צורך לקנות היום בגד כלשהו. האם אתה מתיר לי ללכת? איזה בגד עליי לקנות? מה אם אחת מהאחיות תבוא כשלא אהיה בבית?" אתם מתפללים ומהרהרים, ואומרים לעצמכם: "אני לא רוצה ללכת היום. יכול להיות שאחת האחיות תבוא." אולם התוצאה היא שעד הערב, אף אחד לא בא, והחמצתם הרבה. אפילו בעידן החסד, דרך הנוהג הזו הייתה שגויה ולא נכונה. ולפיכך, אם בני האדם ינהגו כמו בימים עברו, לא יהיה שינוי בחייהם. הם בסך הכל יהיו כנועים ולא יתנו דעתם להבדלה, והם אך ורק יישמעו לאלוהים בעיוורון ויישארו במקומם. באותה עת, בני האדם התמקדו בהענקת כבוד לאלוהים, אך אלוהים לא זכה בכבוד מהם, מכיוון שהם לא הביאו לידי ביטוי דבר בחייהם, ומכיוון הם לא השתנו. הם בסך הכל השתעבדו והגבילו את עצמם על פי התפיסות שלהם, ואפילו שנות נוהג רבות לא גרמו לשינוי בחייהם. הם ידעו רק לשרוד במצבם הנוכחי, להיות ענווים, לאהוב ולסלוח, והם לא זכו בנאורות מרוח הקודש כלל ועיקר. איך ייתכן שהם היו מכירים את אלוהים?

בני האדם יעלו על הנתיב הנכון של אמונה באלוהים רק אם הם יביאו את אלוהים לחייהם האמיתיים ואל חיי האנושיות הרגילה שלהם. כיום, דברי האל מובילים אתכם, ואין צורך לחפש ולגשש כמו בימים עברו. כשתוכלו לנהוג לפי הדברים האלה ותוכלו לבחון ולאמוד את עצמכם לפי המצבים שציינתי, תהיו מסוגלים להשתנות. זו לא דוקטרינה, אלא מה שאלוהים דורש מהאדם. כיום, אני אומר לכם את השורה התחתונה: דאגו רק לפעול לפי דבריי. דרישותיי מכם תואמות את צורכיהם של בני אדם רגילים, וכבר אמרתי לכם את זה. אם תתמקדו אך ורק בנוהג כזה, תהיו מסוגלים להיות כלבבו של אלוהים. היום הוא היום לחיים בקרב דברי האל: דברי האל הסבירו הכל, הכל הובהר, וכל עוד תחיו לפי דברי האל, תחיו חיים חופשיים ומשוחררים לחלוטין. בעבר, כשהבאתם את אלוהים אל חייכם האמיתיים, חוויתם יותר מדי דוקטרינה וטקסים, התפללתם לאלוהים אפילו בנוגע לעניינים הפעוטים ביותר, השלכתם הצדה את הדברים המפורשים, ולא קראתם אותם, והקדשתם את כל מאמציכם לחיפושים, והתוצאה הייתה שלא הייתה השפעה. לדוגמה, חשבו על מה שלבשתם: כשהתפללתם, שמתם את העניין הזה בידיו של אלוהים, וביקשת מאלוהים לבחור לכם דבר מה ראוי ללבוש. אלוהים שמע את דבריכם ואמר: "אתם מבקשים ממני להתעסק בזוטות כאלה? לאן נעלמו האנושיות הרגילה והרציונליות שבראתי בכם?" לפעמים, מישהו טועה במעשיו, והוא מאמין שהוא פגע באלוהים, ולכן הוא מתחיל להיות משועבד. מצבם של בני אדם מסוימים הוא טוב מאוד, אך כשהם עושים דבר קטן באופן שגוי, הם סבורים שאלוהים מטיל עליהם ייסורים. למעשה, זו לא עבודתו של אלוהים, אלא יציר דמיונם. לפעמים, אין כל פגם באופן שבו אתם חווים חוויות, אך בני אדם אחרים אומרים שאתם לא חווים חוויות כראוי, ולכן אתם נופלים בפח – אתם הופכים לשליליים ולחשוכים בתוככם. לעתים קרובות, כשבני האדם פאסיביים כך, הם מאמינים שאלוהים מטיל עליהם ייסורים, אך אלוהים אומר: "אני לא עושה את עבודת הייסורים בך. איך יש לך התעוזה להאשים אותך כך?" בני האדם שליליים מדי. לרוב, הם גם רגישים מדי ומתלוננים לעתים קרובות על אלוהים. אלוהים לא דורש שתסבלו, אך אתם מניחים לעצמכם להיכלא למצב הזה. אין ערך בסבל כזה. משום שבני האדם לא יודעים שאלוהים עושה את העבודה, הם בורים בתחומים רבים ולא מסוגלים לראות את הדברים בבהירות. בזמנים כאלה, הם נופלים בפח של דמיונם שלהם, והם מסתבכים יותר ויותר. יש בני אדם שאומרים שכל הדברים והעניינים הם בידיו של אלוהים – אם כן, האם ייתכן שאלוהים לא יודע כשבני האדם שליליים? מובן שאלוהים יודע זאת. כשאתם מסתבכים בתפיסות אנושיות, לרוח הקודש אין דרך לעבוד בקרבכם. במקרים רבים, בני אדם מסוימים נכלאים למצב שלילי, אך אני עדיין ממשיך בעבודתי. בין שאתם שליליים או שאתם נוקטים יוזמה, אתם לא מעכבים אותי. עם זאת, עליכם לדעת שהדברים הרבים שאני אומר והעבודה הרבה שאני עושה מתרבים ומאיצים על פי מצבם של בני האדם. כשאתם שליליים, הדבר לא חוסם את עבודתה של רוח הקודש. בזמנים של ייסורים ומוות, בני האדם היו לכודים כולם במצב שלילי, אך זה לא עצר את עבודתי,. כשהייתם שליליים, רוח הקודש המשיכה לעשות את מה שצריך היה להיעשות בבני אדם אחרים. אתם אולי קופאים על שמריכם למשך חודש, אך אני ממשיך בעבודה – שום מעשה שלכם בעתיד או בהווה לא יכולים לעצור את עבודתה של רוח הקודש. מצבים שליליים מסוימים נובעים מחולשות אנושיות כשבני האדם באמת לא מסוגלים לעשות דבר מה או לתפוס אותו, הם הופכים לשליליים. לדוגמה, במהלך זמנים של ייסורים, דברי האל דנו באהבה לאלוהים עד מידה מסוימת במהלך הייסורים – אך אתם האמנתם שאתם לא מסוגלים לעשות זאת. במצב הזה, בני האדם התמלאו במיוחד בצער וביגון. הם הצטערו שהשטן השחית עד כדי כך את בשרם ודמם, ושאיכות שלהם כה עלובה. הם הרגישו שחבל מאוד שהם נולדו בסביבה הזו. בני אדם מסוימים הרגישו שמאוחר מדי להאמין באלוהים ולהכיר את אלוהים, ושהם לא ראויים להפוך למושלמים. כל אלה הם מצבים רגילים.

בשרו ודמו של האדם שייכים לשטן, הם מלאים בטבע מרדני, והם מזוהמים באופן מצער – הם טמאים. בני האדם חושקים מדי בהנאת הבשר והדם, יש יותר מדי התגשמויות של הבשר והדם, ולכן אלוהים מתעב את הבשר והדם במידה מסוימת. כשבני האדם משאירים מאחור את הדברים המטונפים והמושחתים של השטן, הם זוכים בישועתו של אלוהים. אולם אם הם עדיין לא מסוגלים להשיל מעליהם את הטינופת ואת השחיתות, הם עדיין יהיו בתחומו של השטן. המזימות, המרמה והעיוות של בני האדם נובעים כולם מהשטן. בכך שאלוהים מושיע אתכם, הוא מפריד אתכם מהדברים האלה. עבודתו של אלוהים לא יכולה להיות שגויה, והיא נועדה להושיע את בני האדם מהחושך. כשתאמינו במידה מסוימת, כשתוכלו להשיל מעליכם את השחיתות של הבשר והדם וכשהשחיתות הזו כבר לא תכבול אתכם, האם לא תזכו בישועה? כשאתם חיים בתחומו של השטן, אתם לא מסוגלים לבטא את אלוהים, אתם מטונפים ולא תקבלו את ירושתו של אלוהים. ברגע שתתנקו ותהפכו למושלמים, תהיו קדושים, ותהיו רגילים, ואלוהים יברך אתכם ויתענג בכם. העבודה שאלוהים עושה היום היא ישועה, ויתרה מזאת, היא משפט, ייסורים וקללות. יש לה היבטים רבים. האם חלק מדברי האל אינם משפט וייסורים אלא גם קללות? אני מדבר על מנת להשיג תוצאה, כדי לגרום לבני האדם להכיר את עצמם, ולא כדי להמית בני אדם. לבי נועד למענכם. דיבור הוא אחת השיטות שבהן אני עובד. אני משתמש בדברים כדי לבטא את טבעו של אלוהים וכדי לאפשר לכם להבין את רצונו של אלוהים. הבשר והדם שלכם יכולים למות, אך יש לכם רוח ונשמה. אילו לבני האדם היו רק בשר ודם, לא הייתה משמעות לאמונתם באלוהים, ולא הייתה משמעות לכל העבודה הזו שעשיתי. כיום, אני מדבר על דבר אחד ואז על משנהו. רגע אחד אני רוחש שנאה עזה לבני האדם, וברגע הבא אני רוחש אהבה אדירה. אני עושה זאת כדי לשנות את הטבע שלכם ולחולל שינוי בתפיסות שלכם.

אחרית הימים הגיעה, ומדינות ברחבי העולם שרויות במהומות. אי-סדר פוליטי, רעב המוני, מגיפות, הצפות, בצורת צצים בכל מקום. יש קטסטרופה בעולמו של האדם, והשמיים שלחו ארצה אסון. אלה אותותיה של אחרית הימים. אך בעיני בני האדם, זה נראה כמו עולם של עליצות והדר שרק הולך ומשתפר. כשבני האדם מביטים בעולם, לבם נמשכים אליו, ורבים מהם לא מסוגלים להיחלץ ממנו. בני אדם רבים יפלו בפח של בני האדם שמשתמשים בתכסיסים וכישוף. אם לא תשאפו להתקדם ואם לא יהיו לכם אידאלים, נחשול החטאים הזה יסחף אתכם. סין היא המדינה הנחשלת ביותר בעולם. זו הארץ שבה נח התנין הגדול האדום כאש על כל פיתוליו. זו הארץ שבה יש הכי הרבה בני אדם שעובדים אלילים ועוסקים בכישוף והכי הרבה מקדשים. זה מקום משכנם של שדים מטונפים. אתם נולדתם לה, ואתם נהנים מיתרונותיה. היא השחיתה אתכם ומענה אתכם, אך לאחר שאתם עוברים אינטרוספקטיבה, אתם מפנים לה את הגב ונופלים לחלוטין לנחלתו של אלוהים. זה כבודו של אלוהים, ולכן יש לשלב העבודה הזה חשיבות רבה. אלוהים עשה עבודה בהיקף כה רחב, הוא אמר דברים כה רבים, ובסופו של דבר, הוא יזכה בכם לחלוטין – זה חלק אחד בעבודת הניהול של אלוהים, וזה "שלל הניצחון" של הקרב בשטן. ככל שבני האדם האלה טובים יותר, וככל שחיי הכנסייה מתחזקים, כך התנין הגדול האדום כאש מוכנע יותר. אלה עניינים של העולם הרוחני, ואלה הקרבות של העולם הרוחני, וכשאלוהים ינצח, השטן יבויש וייפול אפיים ארצה. יש חשיבות אדירה לשלב הזה בעבודתו של אלוהים. עבודה בהיקף כה רחב מושיעה לחלוטין את קבוצת בני האדם הזו. אתם נמלטים מהשפעת השטן, אתם חיים בארץ הקדושה, אתם חיים באורו של אלוהים, וישנם ההנהגה וההכוונה של האור, ואז יש משמעות להיותכם חיים. מה שאתם אוכלים ולובשים שונה ממה שהם אוכלים ולובשים. אתם נהנים מדברי האל וחיים חיים בעלי משמעות – וממה הם נהנים? הם נהנים רק מהמורשת של אבותיהם ומ"הרוח הלאומית". אין להם אפילו שמץ של אנושיות! הבגדים שלכם, דבריכם ומעשיכם שונים משלהם. בסופו של דבר, אתם תעזבו לחלוטין את הטינופת, כבר לא תהיו לכודים בפיתוי של השטן, ותזכו באספקה היומית שאלוהים מעניק. עליכם תמיד להיות זהירים. על אף שאתם חיים במקום מטונף, אתם לא נגועים בטינופת, ואתם יכולים לחיות לצדו של אלוהים ולקבל את ההגנה האדירה שלו. נבחרתם מקרב כל הארץ הצהובה הזו. אתם בני האדם המבורכים ביותר, הלא כן? כיצירים נבראים, עליכם כמובן לעבוד את אלוהים ולעסוק בחיפוש חיים בעלי משמעות. אם אתם לא עובדים את אלוהים ואם אתם חיים בבשר והדם המזוהמים, אתם רק חיה בעור של אדם, הלא כן? כבני אנוש, עליכם להשקיע למען אלוהים ולסבול כל סבל. עליכם לקבל את מעט הסבל שאתם עוברים כיום בשמחה ובביטחון ולחיות חיים בעלי משמעות, כמו איוב ופטרוס. בעולם הזה, האדם לובש בגדים של השטן, אוכל מזון שמעניק לו השטן ועובד ומשרת תחת שליטתו של השטן, תוך שהוא נרמס תחת הטינופת שלו. אם אתם לא תופסים את משמעות החיים או את הדרך הנכונה, מה הטעם לחייכם? אתם עוסקים בחיפוש הדרך הנכונה ושואפים להשתפר. אתם גדלים באומת התנין הגדול האדום כאש, ואתם בני האדם שאלוהים קורא להם צדיקים. אלה החיים בעלי המשמעות הרבה ביותר, הלא כן?

מתוך "הדבר מופיע בבשר

ברק ממזרח, , כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.