ברק ממזרח | דבר אלוהים | תעלומת ההתגלמות (1)
★*。:ﾟ*☆*ﾟ:。:*★*。:ﾟ*☆*ﾟ:。:*★*。:ﾟ*☆*ﾟ:。:*★*。:ﾟ*☆*ﾟ:。:*★
בעידן החסד, יוחנן סלל את הדרך לישוע. הוא לא יכול היה לעשות את עבודתו של אלוהים עצמו ורק מילא את חובתו של אדם. על אף שיוחנן היה מבשרו של האדון, הוא לא יכול היה לייצג את אלוהים. הוא היה רק אדם שרוח הקודש השתמשה בו. לאחר הטבלת ישוע, "ירדה עליו רוח קודש ותבוא אליו כיונה". לאחר מכן הוא החל בעבודתו, כלומר לבצע את כהונת המשיח. זו הסיבה לכך שהוא אימץ את זהותו של אלוהים, מכיוון שהוא נבע מאלוהים. אין זה משנה מה הייתה צורת אמונתו קודם לכן – אולי היא הייתה חלשה לעתים או חזקה לעתים – אלה היו כל חייו האנושיים הרגילים לפני שהוא ביצע את כהונתו. לאחר שהוא הוטבל (נמשח), מיד היו עמו עוצמתו וכבודו של אלוהים, ולכן הוא החל לבצע את כהונתו. הוא יכול היה לבצע אותות ומופתים ולעשות נסים, היו לו עוצמה וסמכות, מכיוון שהוא עבד ישירות מטעם אלוהים עצמו. הוא עשה את עבודתה של רוח הקודש במקומה וביטא את קולה של רוח הקודש. אין בכך ספק. אין על כך עוררין. רוח הקודש השתמשה ביוחנן. הוא לא יכול היה לייצג את אלוהים והוא לא היה מסוגל לייצג את אלוהים. אילו הוא היה רוצה לעשות זאת, רוח הקודש לא הייתה מתירה זאת, מכיוון שהוא לא יכול היה לעשות את העבודה שאלוהים עצמו התכוון לבצע. אולי היה בו הרבה מרצון האדם או שהיה דבר מה סוטה בו. הוא לא יכול היה לייצג ישירות את אלוהים בשום אופן. שגיאותיו וטעותו ייצגו רק אותו עצמו, אך עבודתו ייצגה את רוח הקודש. עם זאת, אי אפשר לומר שכל כולו ייצג את אלוהים. האם הסטייה והטעות שלו היו יכולות גם הן לייצג את אלוהים? טעות בייצוג האדם היא דבר רגיל, אך אילו הוא סטה בייצוג האל, הייתה זו המטת חרפה על אלוהים, הלא כן? היה זה חילול קודש נגד רוח הקודש, הלא כן? רוח הקודש לא מאפשרת לאדם לעמוד במקום אלוהים על פי רצונו, גם אם אחרים מרוממים אותו. אם הוא לא אלוהים, הוא לא יוכל להישאר לעמוד בסוף. רוח הקודש לא מאפשרת לאדם לייצג את אלוהים כאוות נפשו! לדוגמה, רוח הקודש נשאה עדות על יוחנן ואף חשפה שהוא האיש שיסלול את הדרך לישוע, אך העבודה שרוח הקודש עשתה בו הייתה מדודה היטב. כל מה שיוחנן התבקש לעשות הוא להיות סולל הדרך לישוע – להכין לו את הדרך. במילים אחרות, רוח הקודש תמכה בעבודתו רק בסלילת הדרך ואפשרה לו לעשות את העבודה הזו בלבד, ולא אחרת. יוחנן ייצג את אליהו, הנביא שסלל את הדרך. רוח הקודש תמכה בכך. כל עוד העבודה הייתה סלילת הדרך, רוח הקודש תמכה בה. אולם אילו הוא טען שהוא אלוהים עצמו שבא לסיים את עבודת הגאולה, היה על רוח הקודש להטיל עליו משמעת. תהיה עבודתו של יוחנן חשובה ככל שתהיה, וגם אם רוח הקודש תמכה בה, עבודתו נותרה בגבולות מסוימים. נכון שרוח הקודש תמכה בעבודתו, אך העוצמה שניתנה לו באותה עת הייתה מוגבלת לסלילת הדרך. הוא לא יכול היה לעשות שום עבודה אחרת כלל, משום שהוא היה רק יוחנן שסלל את הדרך, ולא ישוע. לפיכך, לעדותה של רוח הקודש יש חשיבות מרכזית, אך לעבודה שרוח הקודש מתירה לאדם לעשות יש חשיבות מכרעת עוד יותר. נישאו עדויות רבות על יוחנן, הלא כן? עבודתו גם הייתה אדירה, הלא כן? אולם העבודה שהוא עשה לא הייתה יכולה להתעלות על זו של ישוע, מכיוון שהוא היה רק אדם שרוח הקודש השתמשה בו, והוא לא יכול היה לייצג את אלוהים. לכן, העבודה שהוא עשה הייתה מוגבלת. אחרי שהוא סיים את העבודה של סלילת הדרך, איש לא המשיך לשמר את העדות שלו, לא באה בעקבותיו שום עבודה חדשה, והוא עזב כשהחלה עבודתו של אלוהים עצמו.
יש בני אדם שרוחות רעות משתלטות עליהם ואשר קוראים בעקשנות, "אני אלוהים!" אולם בסופו של דבר, הם לא יכולים להישאר על עומדם, מכיוון שהם פועלים מטעם הישות הלא נכונה. הם מייצגים את השטן, ורוח הקודש לא שמה לב אליהם. בלי קשר לשאלות כמה תרוממו את עצמכם וכמה חזק תקראו, אתם בכל זאת יצירים נבראים וישויות ששייכות לשטן. אני לא קורא לעולם, "אני אלוהים, אני בנו האהוב של אלוהים!" אולם העבודה שאני עושה היא עבודתו של אלוהים. האם עליי לצעוק? אין צורך ברוממות. אלוהים עושה את עבודתו בעצמו ואין לו צורך בכך שהאדם יעניק לו מעמד או תואר כבוד. מעבר לכך, די בעבודתו כדי לייצג את זהותו ומעמדו. לפני הטבלתו, ישוע היה אלוהים עצמו, הלא כן? הוא היה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, הלא כן? הרי לא ניתן לומר שהוא הפך לבנו היחיד של אלוהים רק לאחר שנישאה עליו עדות? האם לא היה אדם בשם ישוע זמן רב לפני שהוא החל את עבודתו? אתם לא יכולים לברוא נתיבים חדשים או לייצג את רוח האל. אתם לא יכולים לבטא את עבודתה של רוח האל או את הדברים שהיא אומרת. אתם לא יכולים לעשות את עבודתו של אלוהים עצמו או את עבודתה של רוח האל. אתם לא יכולים להביע את החוכמה והפלא של אלוהים ואת היותו בלתי נתפס, ולא טבע כלשהו שבאמצעותו אלוהים ממיט על האדם ייסורים. אם כך, אין חשיבות לטענותיכם החוזרות ונשנות על כך שאתם אלוהים. יש לכם רק השם ואין לכם דבר מהמהות. אלוהים עצמו הגיע, אך איש לא מזהה אותו. אך על פי כן, הוא ממשיך בעבודתו ועושה זאת כשהוא מייצג את רוח האל. בין אם תקראו לו אדם או אלוהים, האדון או המשיח, ובין אם תקרא לה אחות, הכל נכון. אולם העבודה שהוא עושה היא עבודתה של רוח האל והיא מייצגת את עבודתו של אלוהים עצמו. לא אכפת לו באיזה שם האדם מכנה אותו. האם השם הזה יכול לקבוע את עבודתו? יהיה אשר יהיה השם שבו תכנו אותו, מנקודת מבטו של אלוהים, הוא התגלמותה של רוח האל כבשר ודם. הוא מייצג את רוח האל והיא מאשרת אותו. אתם לא יכולים לפנות את הדרך לעידן חדש, אתם לא יכולים לשים קץ לישן, ואתם לא יכולים לפתוח עידן חדש או לעשות עבודה חדשה. לפיכך, אתם לא יכולים להיקרא בשם אלוהים!
אפילו אדם שרוח הקודש משתמשת בו לא יכול לייצג את אלוהים עצמו. בנוסף, לא זו בלבד שהאדם הזה לא יכול לייצג את אלוהים עצמו, אלא שעבודתו לא יכולה לייצג את אלוהים באופן ישיר. כלומר לא ניתן להכניס ישירות את ניסיונו של האדם תחת ניהולו של אלוהים, והניסיון הזה לא יכול לייצג את ניהולו של אלוהים. כל העבודה שאלוהים עצמו עושה היא העבודה שבכוונתו לעשות בתוכנית הניהול שלו עצמו ואשר קשורה לניהול הגדול. העבודה שהאדם עושה (האדם המשמש את רוח הקודש) מספקת את ניסיונו האישי. הוא מוצא נתיב התנסות חדש ושונה מזה שבו הלכו קודמיו ומוביל את אחיו ואחיותיו בהנחיית רוח הקודש. בני האדם האלה מספקים את ניסיונם האישי או את כתביהם הרוחניים של אנשי רוח. על אף שהם משמשים את רוח הקודש, עבודתם של בני אדם כאלה לא קשורה לעבודת הניהול הגדולה בתוכנית בת ששת אלפי השנים. רוח הקודש רק מרוממת אותם בתקופות שונות כדי שהם יובילו בני אדם בתוך הזרם של רוח הקודש עד שהם יגשימו את תפקידם או שחייהם יגיעו לקצם. מטרת העבודה שהם עושים היא רק להכין דרך מתאימה לאלוהים עצמו או להמשיך פריט אחד בניהולו של אלוהים עצמו על פני האדמה. בני אדם כאלה לא מסוגלים לעשות את העבודה הגדולה יותר תחת ניהולו, והם לא יכולים לפלס דרכי מוצא חדשות, ולא כל שכן להשלים את כל עבודתו של אלוהים מהעידן הקודם. לפיכך העבודה שהם עושים מייצגת רק יציר נברא שממלא את תפקידו ולא יכול לייצג את אלוהים עצמו שמבצע את כהונתו. הסיבה לכך היא שהעבודה שהם עושים לא דומה לזו שעושה אלוהים עצמו. האדם לא יכול לעשות את העבודה שפותחת עידן חדש במקום אלוהים. אף אחד מלבד אלוהים עצמו לא יכול לעשות אותה. כל העבודה שהאדם עושה היא מילוי חובתו כנברא והיא נעשית כשרוח הקודש מעוררת בו השראה או הופכת אותו לנאור. ההנחיה שבני אדם כאלה מספקים נוגעת לשאלות כיצד לנהוג בחיי היום-יום של האדם וכיצד על האדם לפעול בהרמוניה עם רצון האל. עבודתו של אדם לא כרוכה בניהולו של אלוהים ולא מייצגת את עבודתה של רוח הקודש. כדוגמה, העבודה של וויטנס לי ושל ווצ'מן ני נועדו להוביל את הדרך. בין שהדרך הייתה ישנה או חדשה, העבודה נעשתה על סמך אי-חריגה מהעקרונות של ספרי הקודש. עבודתם הייתה הקמת כנסיות, בין שהכנסיות המקומיות שופצו או נבנו. העבודה שהם עשו המשיכה את העבודה שישוע ושליחיו לא סיימו או פיתחו יותר בעידן החסד. מה שהם עשו בעבודתם היה לשחזר את מה שישוע דרש בעבודתו מהדורות שיבואו אחריו, כגון כיסוי ראשם, הטבלה, בציעת לחם ושתיית יין. אפשר לומר שעבודתם הייתה להיצמד לספרי הקודש בלבד ולחפש נתיבים רק מתוך ספרי הקודש. הם לא התקדמו שום התקדמות חדשה. לפיכך, אפשר לראות בעבודתם רק גילוי של דרכים חדשות בתוך ספרי הקודש, וכן נהגים יותר טובים ומציאותיים. אולם אי-אפשר למצוא בעבודתם את הרצון של אלוהים בהווה, ולא כל שכן את העבודה החדשה שאלוהים יעשה באחרית הימים. הסיבה לכך היא שהנתיב שהם צעדו בו היה עדיין הנתיב הישן – לא הייתה התקדמות, ולא היה שום דבר חדש. הם המשיכו להיצמד לעובדת "הצליבה של ישוע", לנוהג של "בקשה מבני האדם להכות על חטא ולהתוודות על חטאיהם", לאמירה ש"מי שישרוד עד הסוף יזכה בישועה", ולאמירה ש"ראש האישה הוא האיש, ועל האישה להישמע לבעלה". יתר על כן, הם נצמדו לתפיסה המסורתית ש"אסור לאחיות להטיף, והן יכולות רק להישמע לאחרים". אילו נמשכה הנהגה כזו, רוח הקודש לא הייתה מסוגלת לעולם לבצע עבודה חדשה, לשחרר בני אדם מהדוקטרינה, או להוביל בני אדם אל מישור של חירות ויופי. לפיכך, אלוהים עצמו הוא זה שחייב לבצע את שלב העבודה הזה לשינוי העידנים, והוא זה שחייב לדבר עליו. אחרת, אף אדם לא יוכל לעשות זאת במקומו. עד כה, כל עבודתה של רוח הקודש מחוץ לזרם הגיעה לעצירה מוחלטת, ובני האדם ששימשו את רוח הקודש הלכו לאיבוד. לפיכך, מכיוון שעבודתם של בני האדם שרוח הקודש משתמשת בהם לא דומה לעבודה שעושה אלוהים עצמו, יש שוני גם בזהותם ובשאלה מטעם מי הם פועלים. הסיבה לכך היא שהעבודה שבכוונתה של רוח הקודש לעשות היא שונה, ולכן היא מעניקה זהויות ומעמדות שונים לכל העובדים. בני האדם שמשמשים את רוח הקודש יכולים גם לעשות עבודה חדשה מסוימת ויכולים לבטל עבודה שנעשתה בעידן הקודם, אך עבודתם לא יכולה לבטא את טבעו ורצונו של אלוהים בעידן החדש. הם עובדים רק במטרה לבטל את עבודת העידן הקודם ולא כדי לעשות את העבודה החדשה ולייצג ישירות את טבעו של אלוהים עצמו. לפיכך, בלי קשר לשאלה כמה נהגים מיושנים הם מבטלים או כמה נהגים חדשים הם מנהיגים, הם עדיין מייצגים את האדם ואת היצירים הנבראים. אולם כשאלוהים עצמו מבצע עבודה, הוא לא מכריז בגלוי על ביטול נהגים מהעידן הישן או על התחלת עידן חדש. הוא ישיר ובלתי אמצעי בעבודתו. הוא גלוי בביצוע העבודה שהוא מתכוון לבצע. כלומר הוא מבטא ישירות את העבודה שהוא חולל, עושה באופן ישיר את עבודה שלו כפי שהוא התכוון לעשות במקור ומבטא את הווייתו וטבעו. בעיני האדם, טבעו וכן עבודתו של אלוהים לא דומים לאלה של עידני העבר. אולם מנקודת המבט של אלוהים עצמו, זה רק המשך ופיתוח נוסף של עבודתו. כשאלוהים עצמו עובד, הוא מבטא את דברו ומביא ישירות את העבודה החדשה. לעומת זאת כשהאדם עובד, הוא עושה זאת באמצעות דיון ומחקר או באמצעות פיתוח ידע ושיטתיות של נוהג שנבנה על יסוד עבודתם של אחרים. כלומר מהות העבודה שהאדם עושה היא לשמור על המוסכמות ו"ללכת בנתיבים ישנים בנעליים חדשות". פירוש הדבר הוא שאפילו הנתיב שבו הולכים בני האדם ששמשים את רוח הקודש מושתת על הנתיב שפילס אלוהים עצמו. לכן, אחרי הכל, האדם הוא אדם, ואלוהים הוא אלוהים.
יוחנן נולד בעקבות הבטחה, בדומה לאופן שבו יצחק נולד לאברהם. הוא סלל את הדרך לישוע ועשה עבודה רבה, אך הוא לא היה אלוהים. במקום זאת, הוא נחשב לנביא, מפני שהוא רק סלל את הדרך לישוע. עבודתו הייתה אדירה גם היא, אך רק אחרי שהוא סלל את הדרך, ישוע החל בעבודתו באופן רשמי. באופן מהותי, הוא פשוט עמל למען ישוע, ועבודתו נועדה לשרת את עבודתו של ישוע. אחרי שיוחנן סלל את הדרך, ישוע החל בעבודתו, עבודה שהייתה חדשה יותר, ממוקדת יותר ומפורטת יותר. יוחנן עשה רק את עבודת ההתחלה; יותר מהעבודה החדשה נעשתה בידי ישוע. גם יוחנן עשה עבודה חדשה, אך הוא לא היה זה שפתח עידן חדש. יוחנן נולד בעקבות הבטחה, והמלאך מסר את שמו. באותה עת, היו כאלה שביקשו לקרוא לו על שם אביו זכריה, אך אמו פצתה פה ואמרה, "אסור שהילד הזה ייקרא בשם הזה. יש לקרוא לו יוחנן". רוח הקודש כיוונה את כל זה. אם כן, מדוע יוחנן לא נקרא אלוהים? גם השם ישוע ניתן בהכוונתה של רוח הקודש, וישוע היה תולדה של רוח הקודש ונולד בעקבות הבטחתה של רוח הקודש. ישוע היה אלוהים, המשיח ובר האנוש. עבודתו של יוחנן הייתה אדירה גם היא, אך מדוע הוא לא נקרא אלוהים? מהו בדיוק ההבדל בין העבודה שישוע עשה לעבודה שיוחנן עשה? האם הסיבה היחידה לכך הייתה שיוחנן היה זה שסלל את הדרך לישוע? לחלופין, האם הסיבה לכך הייתה שאלוהים קבע זאת מראש? על אף שיוחנן גם אמר, "הכו על חטא, כי מלכות השמיים קָרבה," והטיף גם הוא את הבשורה של מלכות השמיים, עבודתו לא הייתה מעמיקה, והיא היוותה התחלה בלבד. לעומת זאת, ישוע בישר על עידן חדש והביא את העידן ישן לקצו, אך הוא גם הגשים את חוק התנ"ך. העבודה שהוא עשה הייתה אדירה מזו של יוחנן, והוא בא כדי לגאול את כל האנושות – הוא עשה את שלב העבודה הזה. יוחנן רק הכין את הדרך. על אף שעבודתו הייתה אדירה, דבריו היו רבים ומספר התלמידים שהיו חסידיו היה רב, עבודתו רק הביאה לאדם התחלה חדשה. האדם מעולם לא קיבל ממנו חיים, את הדרך או אמיתות עמוקות יותר, והאדם אף לא קיבל ממנו הבנה על רצונו של אלוהים. יוחנן היה נביא דגול (אליהו) שהיווה חלוץ בשטח חדש למען עבודתו של ישוע והכין את הנבחרים. הוא היה המבשר של עידן החסד. לא ניתן להבחין בעניינים כאלה רק על ידי צפייה במראה האנושי הרגיל שלהם. בפרט, יוחנן עשה גם עבודה רבה למדי. יתרה מזאת, הוא נולד בעקבות הבטחתה של רוח הקודש ורוח הקודש תמכה בעבודתו. מכיוון שכך, ההבחנה בין זהויותיהם כשלעצמה יכולה להיעשות רק באמצעות עבודתם, משום שהמראה החיצוני של האדם לא חושף את מהותו, ומשום שהאדם לא מסוגל לזהות את עדותה האמיתית של רוח הקודש. העבודה שיוחנן עשה והעבודה שישוע עשה לא היו דומות והיו בעלות אופי שונה. זה מה שצריך לקבוע אם הוא אלוהים או לא. עבודתו של ישוע הייתה התחלה, המשך, סיום והגשמה. ישוע ביצע כל אחד מהשלבים האלה, ואילו עבודתו של יוחנן הייתה עבודת התחלה בלבד. בראשית, ישוע הפיץ את הבשורה והטיף לדרך ההכאה על חטא, ואחר כך הוא עבר להטבלת האדם, ריפוי מחלות וגירוש שדים. לבסוף, הוא גאל את האנושות מחטא והשלים את עבודתו לעידן כולו. הוא הטיף לאדם והפיץ בכל מקום את הבשורה של מלכות השמיים. כך היה גם עם יוחנן, כאשר ההבדל הוא שישוע בישר על עידן חדש והביא לאדם את עידן החסד. מפיו יצא הדבר על האופן שבו על האדם לנהוג והדרך שבה על האדם ללכת בעידן החסד, ולבסוף הוא סיים את עבודת הגאולה. יוחנן לעולם לא יכול היה לבצע עבודה כזו. לכן, ישוע הוא זה שעשה את עבודתו של אלוהים עצמו, הוא אלוהים עצמו, והוא מייצג ישירות את אלוהים. לפי תפיסותיו של האדם, כל בני האדם שנולדו בעקבות הבטחה, נולדו בזכות רוח האל, הוגשמו בידי רוח הקודש, ואשר פתחו דרכים חדשות הם אלוהים. לפי ההיגיון הזה, גם יוחנן אמור להיות אלוהים, וכך גם משה, אברהם ודוד..., גם הם אמורים להיות אלוהים. האין זו בדיחה נהדרת?
לפני ביצוע כהונתו, גם ישוע היה אדם שגרתי שציית לכל עבודתה של רוח הקודש. בלי קשר לשאלה אם הוא היה מודע לזהותו שלו באותה עת, הוא נשמע לכל מה שבא מאלוהים. רוח הקודש מעולם לא גילתה את זהותו לפני שכהונתו נפתחה. רק אחרי שהוא החל בכהונתו, הוא ביטל את הכללים והחוקים הללו, ורק אחרי שהוא החל לבצע את כהונתו באופן רשמי, דבריו קיבלו נופך של סמכות ועוצמה. רק אחרי שהוא התחיל בכהונתו, החלה עבודתו לפתיחת עידן חדש. לפני כן, רוח הקודש נותרה נסתרת בתוכו במשך 29 שנים שבמהלכן הוא ייצג רק אדם ולא החזיק בזהות ובעבודה של אלוהים. מהרגע שהוא החל לעבוד ולבצע את כהונתו, הוא עשה את העבודה שלו כמתוכנן בתוך תוכו, בלי קשר למידה שבה האדם הכיר אותו, ועבודתו הייתה ייצוג ישיר של אלוהים עצמו. בזמנו, ישוע שאל את בני האדם בסביבתו, "מי אתם אומרים שאני?" הם השיבו, "אתה גדול הנביאים והרופא הטוב שלנו." ויש כאלה שענו, "אתה הכוהן הגדול שלנו." ... נמסרו תשובות רבות ושונות. יש כאלה שאמרו שהוא יוחנן, ויש כאלה שאמרו שהוא אליהו. ישוע פנה אל שמעון פטרוס ושאל, "מי אתה אומר שאני?" פטרוס ענה, "אתה המשיח, בנו של האל החי." מאותו רגע ואילך, בני האדם נהיו מודעים להיותו אלוהים. כשזה נודע, פטרוס היה הראשון שהבין זאת והדבר נאמר מפיו. לאחר מכן ישוע ציין, "מה שאמרת לא כוון על ידי שום בשר ודם, אלא עלי ידי אבי." לאחר הטבלתו של ישוע, בין אם הדבר היה ידוע לאחרים ובין אם לאו, עבודתו נעשתה בשם אלוהים. הוא בא כדי לבצע את עבודתו, ולא כדי לגלות את זהותו. אחרי שפטרוס אמר את הדברים האלה, זהותו של ישוע נודעה בגלוי לאדם. בין אם הייתם מודעים לכך שהוא אלוהים עצמו ובין אם לא, הוא החל בעבודתו בזמן ההוא. הוא המשיך בעבודתו בין אם הייתם מודעים לכך ובין אם לאו. אפילו אם התכחשתם לכך, הוא ביצע את עבודתו והוציא אותה לפועל כשהגיעה העת לעשות זאת. הוא בא כדי לעבוד ולבצע את כהונתו, ולא כדי שהאדם יכיר את בשרו ודמו, אלא כדי שהאדם יקבל את עבודתו. אם אתם לא מכירים בכך ששלב העבודה היום שייך לאלוהים עצמו, הסיבה לכך היא שחסר לכם חזון. בכל זאת, אתם לא יכולים להתכחש אל שלב העבודה הזה. אי-יכולתכם להכיר בו לא מוכיחה שרוח הקודש לא עובדת או שעבודתה מוטעית. יש כאלה שאף משווים את עבודת ההווה לעבודתו של ישוע בכתבי הקודש, ואם הם מוצאים אי-התאמות, הם משתמשים בהן כדי להתכחש אל שלב העבודה הזה. האין זו פעולה של אדם שהתעוור? כל מה שמתועד בכתבי הקודש מוגבל ולא יכול לייצג את כל עבודתו של אלוהים. בכל ארבע הבשורות יחד יש פחות ממאה פרקים, שבהם כתוב מספר מוגבל של התרחשויות, כגון קללת ישוע לעץ התאנה, שלוש ההתכחשויות של פטרוס לאדון, הופעתו של ישוע בפני התלמידים לאחר צליבתו וקימתו לתחייה, לימוד על צום, לימוד על תפילה, לימוד על גירושין, לידתו של ישוע ושושלת היוחסין שלו, מינוי התלמידים על ידי ישוע וכן הלאה. אלה הם רק כמה כתבים, אך האדם מוקיר אותם כאוצרות יקרים ואף מאמת את העבודה של היום על פיהם. בני האדם אף מאמינים שישוע עשה רק את הדברים האלה בתקופה שלאחר לידתו, כאילו הם מאמינים שאלוהים יכול לעשות רק זאת, ושלא תיתכן עבודה נוספת. האין זה מגוחך?
הזמן שהיה לישוע על פני האדמה היה שלושים ושלוש שנים וחצי, כלומר הוא חי על פני האדמה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. רק שלוש שנים וחצי מהזמן הזה הוקדשו לביצוע כהונתו, ובשאר הזמן, הוא פשוט חי חיים אנושיים רגילים. בראשית, הוא ביקר בבית הכנסת והאזין לדרשות של הכוהנים ולמסרים של אחרים. הוא למד הרבה על ספרי הקודש. הוא לא נולד עם ידע כזה, אלא רק צבר אותו מקריאה והאזנה. מתועד היטב בספרי הקודש שהוא שאל את הרבנים בבית הכנסת שאלות בגיל שתים עשרה: "מה היו נבואותיהם של הנביאים הקדומים? מהם חוקי משה? מהם כתבי הקודש? ומה לגבי האדם המשרת בבגדי כהונה בבית המקדש? ... הוא שאל שאלות רבות, מכיוון שלא היו לו הידע או ההבנה. על אף שהוא נבע מעיבור של רוח הקודש, הוא נולד כאדם שגרתי לגמרי. חרף כמה מאפיינים מיוחדים, הוא בכל זאת היה אדם שגרתי. חוכמתו צמחה ללא-הרף בהתאם לשיעור קומתו ולגילו, וחייו התקדמו כחייו של אדם שגרתי. בדמיונו של האדם, ישוע לא חווה שום ילדות, שום נעורים, שום גיל עמידה. האדם סבור שישוע נולד כגבר בן שלושים, ושהוא נצלב עם השלמת עבודתו. האדם מאמין שאולי חייו של ישוע לא התאפיינו באותה התקדמות שמאפיינת חיים של אדם שגרתי. אולי הוא לא אכל ולא התרועע עם האדם, ואולי האדם בקושי חזה בו ולו לרגע. אולי הוא היה יצור חריג שהבהיל את כל מי שראה אותו, משום שהוא אלוהים. בני האדם מאמינים שאלוהיםבהתגלמותו כבשר ודם בהחלט לא חי כפי שהאדם חי. הם מאמינים שהוא נקי מבלי שיהיה עליו לצחצח שיניים או לשטוף פנים, משום שהוא איש קדוש. האין אלה תפיסותיו של האדם ותו לא? בכתבי הקודש לא מתועדים חייו של ישוע כאדם, אלא רק עבודתו מתועדת, אך הדבר לא מוכיח שלא הייתה לו אנושיות רגילה או שהוא לא חי חיים אנושיים רגילים לפני גיל שלושים. הוא החל את עבודתו באופן רשמי בגיל 29, אך אי-אפשר להתכחש לכל חייו כאדם לפני הגיל הזה. השלב הזה פשוט לא מופיע בכתבי הקודש. מכיוון שהיו אלה חייו כאדם רגיל ולא שלב בעבודתו האלוהית, לא היה צורך להעלות אותם על הכתב. זאת משום שלפני הטבלתו של ישוע, רוח הקודש לא עשתה את עבודתה מיד, אלא רק קיימה את חייו כאדם רגיל עד היום שבו נועד שישוע יממש את כהונתו. על אף שהוא היה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, הוא עבר את תהליך ההבשלה בדומה לאדם רגיל. התהליך הזה הושמט מכתבי הקודש. מכיוון שהוא לא יכול היה לסייע מאוד לצמיחתו של האדם בחייו, הוא הושמט. לפני הטבלתו, היה שלב שבו הוא טרם התגלה ואף לא עשה אותות ומופתים. רק לאחר הטבלתו של ישוע, הוא החל את כל עבודת הגאולה של האנושות – עבודה שופעת חסד, אמת, אהבה ורחמים. תחילתה של העבודה הזו הייתה גם ראשיתו של עידן החסד. מהסיבה הזו, היא נכתבה והועברה מדור לדור עד ימינו. היא פתחה דרך מוצא והגשימה הכל כדי שבני האדם בעידן החסד יוכלו לצעוד בדרכו של העידן הזה ולצעוד בדרכו של הצלב. על אף שהאדם הוא זה שכתב את התיעוד של הדברים האלה, התיעוד הזה מורכב כולו מתיאור של העובדות, עם שגיאות משניות בלבד בעניינים מסוימים. כך או כך, אי-אפשר להכחיש את הדיוק של עניינים כאלה. הם עובדתיים לחלוטין, על אף שישנן שגיאות, מכיוון שהם נכתבו בידי אדם. יש כאלה שיאמרו שישוע היה אדם רגיל ושגרתי, אז איך ייתכן שהוא היה מסוגל לעשות אותות ומופתים? ארבעים ימי הפיתוי שישוע עבר הם אות מופלא שאדם שגרתי לא היה מסוגל להשיג. ארבעים ימי הפיתוי שלו היו עבודתה של רוח הקודש. אם כן, איך אפשר לומר שאין בו כלל מן העל-טבעי? העובדה שהוא עשה אותות ומופתים לא מוכיחה שהוא לא היה אדם שגרתי כי אם אדם נשגב. העניין הוא רק שרוח הקודש עבדה באדם שגרתי כמוהו, וכך היא אפשרה לו לבצע נסים ולעשות עבודה אדירה. לפני שישוע ביצע את כהונתו, או כנאמר בכתבי הקודש, לפני שרוח הקודש ירדה עליו, הוא לא היה רק אדם רגיל שלא היה בו שום דבר על-טבעי. עם ירידתה של רוח הקודש, כלומר כאשר הוא החל לבצע את כהונתו, הוא נעשה חדור בכוחות על-טבעיים. מכיוון שכך, האדם מאמין שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הוא לא אדם רגיל, והוא סבור באופן מוטעה שלאלוהים בהתגלמותו אין אנושיות. עבודתו של אלוהים וכל מה שהאדם רואה על פני האדמה אשר נובע מאלוהים הם בהחלט על-טבעיים. הדברים שאתם רואים בעיניכם ושומעים באוזניכם הם כולם על-טבעיים, משום שעבודתו ודבריו של אלוהים בלתי נתפסים עבור האדם ונמצאים מחוץ להישג ידו של האדם. אם דבר מה מהשמיים ירד אל הארץ, איך ייתכן שהוא לא יהיה על-טבעי? התעלומות של מלכות השמיים הובאו אל הארץ, תעלומות שהאדם לא מסוגל לתפוס או להעלות על דעתו, ויותר מדי נפלאים ומלאי חוכמה – האין כל אלה דברים על-טבעיים? אולם עליכם לדעת שיהיו על-טבעיים ככל שיהיו, הם בוצעו באנושיותו הרגילה של אלוהים. לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יש אנושיות. אחרת, הוא לא היה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. בזמנו, ישוע עשה נסים גדולים ורבים. מה שבני ישראל של אותה תקופה ראו היה מלא בדברים על-טבעיים. הם חזו במלאכים ובשליחים, ושמעו את קולו של יהוה. כל הדברים האלה היו על-טבעיים, הלא כן? בהחלט, כיום יש רוחות רעות מסוימות שעובדות באמצעות דברים על-טבעיים כדי להונות את האדם. כלומר הן עושות רק חיקויים במטרה להונות את האדם באמצעות עבודה שלא נעשית כעת בידי רוח הקודש. רוחות רעות רבות מחקות את עשיית הנסים וריפוי החולים. זו אינה אלא עבודתן של רוחות רעות, מכיוון שרוח הקודש כבר לא עושה עבודה כזו בהווה. כל אלה שמחקים את עבודתה של רוח הקודש לאחר מכן – הם רוחות רעות. כל העבודה שהתבצעה בישראל בזמנו הייתה עבודה על-טבעית. יחד עם זאת, רוח הקודש לא עובדת כך כיום, וכל עבודה כזו שבאה לאחר מכן היא מעשה ידיהם של השטן ושל רוחות רעות והפרעה מצדם. אולם אתם לא יכולים לומר שכל הדברים העל-טבעיים הם מעשה ידיהן של הרוחות הרעות. הדבר תלוי בעידן עבודתו של אלוהים. איזו עבודה שאלוהים בהתגלמותו עושה כיום אינה על-טבעית? דבריו בלתי נתפסים ובלתי ניתנים להשגה עבורכם, ואף אדם לא יכול לבצע את עבודתו. האדם לא יכול להבין את הדברים שאלוהים בהתגלמותו מבין, והאדם גם לא יכול לדעת מהיכן נובע הידע של אלוהים בהתגלמותו. יש כאלה שאומרים, "גם אני שגרתי כמוך. איך ייתכן שאני לא יודע את מה שאתה יודע? אני מבוגר ממך והחוויות שלי היו עשירות יותר, אז איך ייתכן שאתה יודע דברים שאני לא יודע?" כל זה לא ניתן להשגה עבור האדם. יש אפילו כאלה שתוהים: איש לא יודע על העבודה שבוצעה מחוץ לישראל. איך זה שאתה יודע? אפילו המפרשים של ספרי הקודש לא יכולים למצוא לזה הסבר. איך זה שאתה יודע? כל העניינים האלה על-טבעיים, הלא כן? הוא לא חווה שום מופתים, אך הוא יודע הכל ודבר האל בא אליו בקלות רבה. האין זה על-טבעי? עבודתו מתעלה על מה שבשר ודם מסוגלים להשיג. פשוט לא ניתן להשיג עבודה כזו באמצעות החשיבה של מוח בשר ודם, והיא בלתי נתפסת עבור הדעת וההיגיון של אדם. על אף שהוא מעולם לא קרא את ספרי הקודש, הוא מבין את עבודתו של אלוהים בישראל. ועל אף שהוא עומד על פני האדמה כשהוא מדבר, הוא מדבר על התעלומות של הרקיע השלישי. כשהאדם מביט במילים האלה, הוא מתמלא בהרגשה, "האין זו השפה של הרקיע השלישי?" האין אלה עניינים שמתעלים על מה שאדם רגיל יכול להשיג? בראשית, כשישוע צם למשך ארבעים יום, זה היה מעשה על-טבעי, הלא כן? אם אתם אומרים שצום בן ארבעים יום הוא על-טבעי ומעשה של הרוחות הרעות, הרי שאתם מגנים את ישוע, הלא כן? לפני שישוע ביצע את כהונתו, הוא היה כמו כל בני האדם השגרתיים. גם הוא למד בבית הספר. אחרת, איך הוא היה לומד קרוא וכתוב? כשאלוהים התגלם כבשר ודם, רוח האל הסתתרה בבשר. עם זאת, כמו כל בני האדם השגרתיים, היה הכרחי עבורו לעבור תהליך של צמיחה, ורק לאחר שדעתו וחשיבתו הבשילו והוא היה מסוגל להבחין בדברים, הוא נחשב אדם שגרתי. רק לאחר שהאנושיות שלו הבשילה, הוא יכול היה לבצע את כהונתו. איך הוא יכול היה לבצע את כהונתו כשהאנושיות הרגילה שלו הייתה עדיין בוסרית וההיגיון שלו היה רעוע? מן הסתם, אי-אפשר היה לצפות ממנו לבצע את כהונתו בגיל שש או שבע! מדוע אלוהים לא גילה את עצמו מיד כשהוא התגלם כבשר ודם? מפני שהאנושיות של בשרו ודמו הייתה עדיין בוסרית – דעתו וחשיבתו, כמו גם האנושיות הרגילה של גוף הבשר והדם הזה, לא היו בשלות לחלוטין. משום כך, היה הכרחי עבורו להצטייד באנושיות רגילה ובהיגיון בריא של אדם רגיל, עד שהיה די בהם כדי שהוא יוכל לבצע את עבודתו כבשר ודם. רק אז, הוא יכול היה להתחיל את עבודתו. אחרת, היה הכרחי עבורו להמשיך לצמוח. אילו ישוע החל בעבודתו בגיל שבע או שמונה, האדם היה רואה בו עילוי, הלא כן? כל בני האדם היו חושבים אותו לילד ולא יותר, הלא כן? מי היה משתכנע ממנו? ילד בן שבע או שמונה שלא יותר גבוה מהדוכן שהוא עומד מאחוריו – האם הוא יכול להטיף? לפני שהאנושיות שלו מבשילה, אדם שגרתי לא יכול לקחת על עצמו עבודה. עבודה רבה היא לגמרי בלתי מושגת עבור אדם שהאנושיות שלו עדיין בוסרית. גם לעבודתה של רוח האל כבשר ודם יש עקרונות משלה. ההתגלמות הייתה יכולה לקחת על עצמה את העבודה ואת המינוי של האב רק על סמך העובדה שהייתה לה אנושיות רגילה. רק אז היא הייתה יכולה להתחיל בעבודתה. בילדותו, ישוע לא הצליח כלל להבין חלק גדול מהדברים שהתרחשו בימי קדם, ורק לאחר שהוא שאל רבנים, הוא החל להבין. אילו הוא החל בעבודתו כשהוא רק למד לדבר, איך ייתכן שהוא לא היה טועה כלל? איך ייתכן שאלוהים יעשה שגיאות? לפיכך, הוא החל בעבודתו רק לאחר שהוא היה מסוגל לכך. הוא לא ביצע אף עבודה עד שהוא היה מסוגל לקחת אותה על עצמו באופן מלא. בגיל 29, היה ישוע כבר בוגר למדי ודי היה באנושיותו כדי שהוא ייקח על עצמו את העבודה שהיה עליו לעשות. רק אז החלה רוח הקודש לחשוף את עצמה, אחרי שהיא הסתתרה במשך שלושים שנה, ורק אז רוח האל החלה לעבוד בו באופן רשמי. באותה עת, יוחנן כבר הקדיש שבע שנים לפלס לו את הדרך, וכשיוחנן סיים את עבודתו, הוא הושלך לכלא. בשלב הזה, הוטל העול כולו על כתפיו של ישוע. אילו הוא לקח על עצמו את העבודה הזו בגיל 21 או 22, כשהייתה חסרה לו אנושיות רבה והוא רק הבשיל לעלם, כשעדיין הייתה חסרה לו הבנה על דברים רבים, הוא לא היה מסוגל להשתלט על כך. באותה עת, יוחנן כבר ביצע את עבודתו במשך זמן מה לפני שישוע החל את עבודתו כשהוא היה בגיל העמידה. בגיל הזה, די היה באנושיותו הרגילה כדי שהוא ייקח על עצמו את העבודה שהיה עליו לעשות. כעת, יש לאלוהים בהתגלמותו גם אנושיות רגילה. על אף שהיא לא בשלה בהשוואה אליכם, כבר די באנושיות שלו כדי שהוא יוכל לקחת על עצמו את עבודתו. מצב העבודה שהוא עושה כיום לא זהה לחלוטין למצב עבודתו של ישוע. מדוע ישוע בחר שנים עשר תלמידים? הכל נועד לתמוך בעבודתו ולפעול בתיאום איתה. מצד אחד, היה עליו להניח את היסודות לעבודתו באותה עת, ומצד שני, הוא גם צריך היה להכין את השטח בדומה לכך לקראת העבודה שתבוא לאחר מכן. לכן, בהתאם לעבודה, הבחירה בשנים עשר תלמידים הייתה כוונתו של ישוע, וזו הייתה גם כוונתו של אלוהים עצמו. הוא סבר שיש לבחור בשנים עשר תלמידים, ואז לכוון אותם להטיף בכל המקומות. אך אין צורך כזה בקרבכם כיום! לעבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יש עקרונות רבים. יש דברים רבים שהאדם פשוט לא מבין, אך האדם משתמש ללא-הרף בתפיסותיו שלו כדי למדוד את עבודתו של אלוהים או לתבוע ממנו דרישות מופרזות. אפילו היום, יש רבים שלא מודעים כלל לכך שהידע שלהם מקיף רק את תפיסותיהם שלהם. יהיו אשר יהיו העידן והמקום שבהם אלוהים מתגלם כבשר ודם, עקרונות עבודתו כבשר ודם נותרים בעינם. הוא לא יכול להתגלם כבשר ודם אך להתעלות על הבשר והדם כדי לעבוד. יתרה מכך, הוא לא יכול להתגלם כבשר ודם אך לא לעבוד באנושיות הרגילה של הבשר והדם. אחרת, משמעות התגלמותו של אלוהים תתפוגג ותהיה ללא כלום והמילים "הדבר היה לבשר" יהיו חסרות משמעות לחלוטין. יתרה מזאת, רק האב שבשמיים (רוח האל) יודע על התגלמותו של אלוהים, ואף אחד מלבדו לא יודע על כך, גם לא הבשר והדם עצמם ולא שליחי השמיים. לפיכך עבודתו של אלוהים כבשר ודם רגילה עוד יותר ומסוגלת להדגים טוב יותר שאכן, הדבר היה לבשר. "הבשר" פירושו אדם רגיל ושגרתי.
יש כאלה שעשויים לתהות מדוע אלוהים עצמו מוכרח לפתוח את העידן החדש? האם ברוא לא יכול לעבוד במקומו? כולכם מודעים לכך שאלוהים מתגלם כבשר ודם בפירוש למטרת פתיחתו של עידן חדש, ולכך שכאשר הוא פותח עידן חדש, הוא מסיים את העידן הקודם בעת ובעונה אחת. אלוהים הוא ההתחלה והסוף, הוא עצמו מניע את עבודתו. לכן, הוא עצמו מוכרח גם לסיים את העידן הקודם. זו ההוכחה לכך שהוא מביס את השטן וכובש את העולם. כל פעם שהוא עצמו עובד בקרב בני האדם היא תחילתו של קרב חדש. ללא תחילת העבודה החדשה, לא היה כמובן סיכום של העבודה הישנה. ואם אין סיכום של העבודה הישנה, זו הוכחה לכך שהקרב עם השטן טרם הגיע לסיומו. רק אם אלוהים עצמו בא ומבצע עבודה חדשה בקרב בני האדם, האדם יכול להשתחרר מתחומו של השטן ולזכות בחיים חדשים והתחלה חדשה. אחרת, האדם יחיה לנצח בעידן הישן ותחת השפעתו של השטן. בכל עידן שאלוהים מנחה, משוחרר חלק מהאדם, וכך האדם מתקדם יחד עם עבודתו של אלוהים לעבר עידן חדש. ניצחונו של אלוהים הוא ניצחון לכל חסידיו. אילו האנושות הברואה הייתה אחראית לסיכום העידן, הייתה זו רק פעולה של מרד או בגידה באלוהים ולא פעולה של ציות לאלוהים, הן מנקודת מבטו של האדם והן מזו של השטן. עבודתו של האדם הייתה מעניקה כך יתרון לשטן. רק אם האדם יישמע לאלוהים וילך בעקבותיו בעידן שאלוהים עצמו פתח, השטן ישתכנע באופן מלא, מפני שזו חובתו של ברוא. לכן אני אומר שעליכם רק להיות חסידי אל ולהישמע לו, ולא מתבקש מכם שום דבר נוסף. זו הכוונה בכך שכל אדם ימלא את חובתו ויבצע את תפקידו. אלוהים עושה את עבודתו שלו ואין לו צורך באדם שיעשה את העבודה במקומו. הוא אף לא מתערב בעבודתם של הברואים. האדם ממלא את תפקידו ולא מתערב בעבודתו של אלוהים, וזה ציות אמיתי והוכחה לכך שהשטן הובס. לאחר שאלוהים עצמו פותח את העידן החדש, הוא לא עובד עוד בעצמו בקרב בני האדם. רק אז האדם נכנס באופן רשמי לעידן החדש כדי למלא את חובתו ולבצע את משימתו כברוא. אלה הם עקרונות העבודה שאיש לא יכול להפר. רק עבודה כזו היא עבודה הגיונית וסבירה. אלוהים עצמו עושה את עבודתו של אלוהים. הוא זה שמניע את עבודתו קדימה והוא גם זה שמסיים אותה. הוא זה שמתכנן את העבודה והוא גם זה שמנהל אותה, ויתרה מזאת, הוא זה שגורם לעבודה לשאת פרי. כפי שנאמר בכתבי הקודש, "אני ההתחלה והסוף, אני הזורע והקוצר". אלוהים עצמו עושה את כל מה שקשור לעבודת הניהול שלו. הוא השליט של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים. איש לא יכול לעשות את עבודתו במקומו או לחתום את עבודתו, מפני שהוא השולט בכל. מכיוון שהוא ברא את העולם, הוא יוביל את העולם כולו לחיות לאורו, והוא יסיים את העידן כולו כדי לגרום לכל תוכניתו לשאת פרי!
כנסיית האל הכול יכול - הבשורה של ממלכת השמים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה