כיום, לבני אדם רבים אפילו אין רציונליות או מודעות עצמית כמו שהיו לפאולוס, שעל אף שהאדון ישוע הכה אותו אפיים ארצה, כבר היה נחוש בדעתו לעבוד ולסבול למענו. ישוע נתן לו מחלה, ובהמשך, פאולוס המשיך לסבול מהמחלה הזו ברגע שהוא התחיל לעבוד. מדוע הוא אמר שיש קוץ בבשרו? הקוץ היה למעשה מחלה, ועבור פאולוס, הייתה זו חולשה קטלנית. בלי קשר לשאלה עד כמה הוא היטיב לעבוד או עד כמה הוא היה נחוש לסבול, תמיד הייתה לו המחלה הזו. פאולוס היה באיכות רבה מאוד בהשוואה לבני האדם כמוכם כיום. לא רק שהוא היה באיכות טובה, אלא שהייתה לו מודעות עצמית והוא ניחן ברציונליות רבה יותר משלכם. כיום, לא רק שבני האדם לא מסוגלים להשיג את הרציונליות שהייתה לפטרוס, אלא שרוב בני האדם לא יכולים אפילו להשיג את הרציונליות שהייתה לפאולוס. לאחר שישוע הכה את פאולוס אפיים אצרה, פאולוס הפסיק לרדוף את התלמידים והחל להטיף ולסבול למען ישוע. ומה הוביל לסבלו? פאולוס האמין שמכיוון שהוא ראה את האור הגדול, חובה עליו לשאת עדות על האדון ישוע, ושאסור לו לרדוף עוד את תלמידיו של ישוע ולהתנגד לעבודתו של אלוהים. לאחר שהוא ראה את האור הגדול, הוא החל לסבול למען אלוהים, ולהקדיש את עצמו לאלוהים, והוא נעשה נחוש בדעתו. לאחר ש"האור הגדול" האיר עליו, הוא החל לעבוד למען אלוהים, והוא היה מסוגל להפוך לנחוש, מה שהוכיח שהוא ניחן ברציונליות. בדת, פאולוס היה דמות מדרגה גבוהה מאוד. הוא היה ידען ומוכשר מאוד, הוא זלזל ברוב בני האדם, והייתה לו אישיות חזקה יותר מרוב בני האדם. אבל לאחר ש"האור הגדול" האיר עליו, הוא אמר שעליו לעבוד למען האדון ישוע, וזו הייתה הרציונליות שלו. כשהוא רדף את התלמידים, ישוע הופיע בפניו ואמר: "פאולוס, מדוע אתה רודף אותי?" פאולוס השתטח מיד ואמר: "מי אתה?" קול מהרקיע אמר: "אני האדון ישוע, שאותו אתה רודף." בן-רגע, פאולוס התעורר והבין, ורק אז הוא ידע שישוע היה המשיח, ושהוא היה אלוהים. "עליי להישמע לאלוהים, הוא נתן לי את החסד הזה, ואני רדפתי אותו כך, אך הוא לא הכה אותי אפיים ארצה, ולא קילל אותי – עליי לסבול למענו." פאולוס הכיר בכך שהוא רדף את האדון ישוע המשיח ושהוא הורג את תלמידיו כעת, ובכף שאלוהים לא קילל אותו, אלא האיר את אורו עליו. זה נתן לו השראה, והוא אמר: "על אף שלא ראיתי את פניו, שמעתי את קולו וחזיתי באורו הגדול. רק כעת אני מבין ממש שאלוהים באמת אוהב אותי, ושהאדון ישוע המשיח הוא באמת אלוהים שמרחם על האדם וסולח לחטאי האדם לעולמים. אני רואה באמת שאני חוטא." על אף שלאחר מכן, אלוהים השתמש בכישרונותיו של פאולוס כדי לעבוד, שכחו מכך לרגע. נחישותו באותה עת, הרציונליות האנושית הרגילה שלו והמודעות העצמית שלו – אתם לא מסוגלים להשיג את הדברים האלה. כיום, האם לא קיבלתם אור רב? כמה בני אדם לא ראו שטבעו של אלוהים הוא טבע של מלכותיות, חרון אף, משפט וייסורים? קללות, ניסיונות וזיכוכים אירעו לבני האדם, אך מה הם למדו? האם השגתם משהו מהטלת המשמעת והטיפול שקיבלתם? מילים חמורות, מכות ומשפט אירעו לכם פעמים רבות, אך אתם לא מתייחסים אליהם. אפילו אין לכם רציונליות כמו זו המעטה שפאולוס ניחן בה – אתם נחשלים עד מאוד, הלא כן? היו דברים רבים שפאולוס לא הבין בבירור. הוא רק ידע שהאור האיר עליו, והוא לא היה מודע לכך שאלוהים הכה אותו אפיים ארצה. לפי אמונתו האישית, לאחר שהאור האיר עליו, עליו היה להקדיש את עצמו לאלוהים, לסבול למען אלוהים, לעשות הכל כדי לסלול את הדרך לאדון ישוע המשיח, ולזכות ביותר חוטאים שהאדון יגאל אותם. זה הדבר שהוא גמר בדעתו בנחישות לעשות, וזה היה היעד היחיד של עבודתו – אך כשהוא עבד, המחלה עדיין לא עזבה אותו, ממש עד למותו. פאולוס עבד במשך יותר מעשרים שנה. הוא סבל הרבה, וחווה רדיפות וצרות רבות, על אף שכמובן, הניסיונות שהוא עבר היו פחותים מאלה שעבר פטרוס. כמה עלוב יהיה אם לא תתאפיינו אפילו ברציונליות כמו זו של פאולוס? אם כך, איך ייתכן שאלוהים יתפתח בעבודה אפילו אדירה יותר עליכם?
