הברק ממזרח | נוהג (5)

במהלך עידן החסד, ישוע אמר כמה דברים וביצע שלב אחד של עבודה. היה להם הקשר, והם היו ראויים למצבם של בני האדם באותה עת. ישוע דיבר ועבד בהתאם להקשר של אותה עת. הוא גם נשא כמה נבואות. הוא התנבא שרוח האל האמיתית תבוא במהלך אחרית הימים, ושבמהלכם, רוח האל האמיתית תבצע שלב של עבודה. כלומר, מחוץ לעבודתו שלו עצמו עמד לעשות במהלך העידן ההוא, שום דבר אחר לא היה ברור לו. במילים אחרות, היו גבולות לעבודה שהביא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לפיכך, הוא עשה רק את העבודה של העידן ההוא, והוא לא עשה אף עבודה אחרת שלא הייתה קשורה אליו. באותה עת, הוא לא עבד לפי תחושות או חזיונות, אלא בהתאם לזמן ההוא ולהקשר. איש לא הוביל אותו או כיוון אותו. כלל עבודתו של אלוהים הייתה מהותו, שהייתה העבודה שהייתה צריכה להתבצע בידי רוח האל בהתגלמותה כבשר ודם – זו הייתה כלל העבודה שהובילה ההתגלמות. ייתכן שהחסד והשלווה של עידן החסד גרמו לחוויותיכם להכיל דברים רבים שנוגעים לרגשות או לרגישות אנושית. ישוע עבד רק על פי מה שהוא עצמו ראה ושמע. במילים אחרות, רוח האל עבדה באופן ישיר. לא היה צורך בשליחים שיופיעו בפני ישוע ויעניקו לו חלומות, או שאור גדול יאיר עליו ויאפשר לו לראות. הוא עבד בחופשיות ובאופן בלתי פורמלי, וזה היה משום שעבודתו לא התבססה על רגשות. במילים אחרות, כשהוא עבד, הוא לא גישש וניחש, אלא עשה דברים בקלות, ועבד ודיבר לפי ההשקפות שלו עצמו ומה שהוא ראה במו עיניו, וסיפק זאת מיד לכל אחד מתלמידיו שהיו חסידיו. זה ההבדל בין עבודתו של אלוהים ועבודתם של בני האדם: כשבני האדם עובדים, הם מחפשים ומגששים סביב, ותמיד מחקים את התשתית שהניחו אחרים ומהרהרים לפיה כדי להשיג היווכחות עמוקה יותר. עבודתו של אלוהים היא אספקת מה שאלוהים הינו. הוא עושה את העבודה שהוא עצמו צריך לעשות, ולא מקיים את הכנסייה באמצעות ידע שנבע מעבודתו של אף אדם. במקום זאת, הוא עושה את העבודה הנוכחית לפי מצבם של בני האדם. לפיכך, עבודה כזו משוחררת פי אלפי מונים מעבודתם של בני האדם. בעיני בני האדם, אפילו נדמה שאלוהים לא מציית לחובתו שלו ושהוא עובד כאוות נפשו. אולם כל העבודה שהוא עושה היא עבודה חדשה, ועליכם לדעת שעבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לעולם לא מבוססת על רגשותיו.

לאחר שהתלמידים של ישוע שהיו חסידיו באותה עת חוו חוויות במידה מסוימת, הם הרגישו שבא יומו של אלוהים, ושהם יפגשו באדוניהם תכף ומיד. זו הייתה ההרגשה שהם חשו, ועבורם, ההרגשה הזו הייתה חשובה יותר מכל. אך למעשה, ההרגשות בקרב בני האדם אינן אמינות. בקרבם, התלמידים חשו שהם אולי הגיעו כמעט לסוף מסעם, או שאלוהים גזר מראש את כל מה שהם עשו וסבלו. ופאולוס אמר שהוא סיים את המרוץ, שהוא נלחם את המלחמה הטובה, וששמורה לו עטרת הצדק. אלה היו ההרגשות שהוא חש, והוא כתב אותן באיגרות ושלח אותן לכנסיות. המעשים האלה נבעו מהעול שהוא נשא למען הכנסיות, ולכן, רוח הקודש לא התייחסה כלל לעבודה הזו. באותה עת, כשהוא אמר, "שמורה לי עטרת הצדק," הוא לא הרגיש שום אשמה בקרבו – הוא לא חש חוסר נוחות ולא הוכיחו אותו, ולכן הוא האמין שההרגשה הזו היא רגילה מאוד וראויה למדי. הוא האמין שהיא נבעה מרוח הקודש. אך בהסתכלות של היום, אפשר לראות שהיא לא נבעה מרוח הקודש. לא הייתה זו אלא אשליה של בן אדם. היו אשליות רבות בתוך בני האדם. באותה עת, אלוהים לא התייחס אליהן או הביע את דעתו. רוב עבודתה של רוח הקודש לא מתבצעת באמצעות הרגשותיהם של בני האדם – רוח הקודש לא עובדת בהרגשות של בני האדם. זאת למעט התקופה הקשה והחשוכה לפני שאלוהים התגלם כבשר ודם, או התקופה שבה לא היו תלמידים או עובדים. במהלך השלב הזה, עבודתה של רוח הקודש הקנתה לבני האדם כמה הרגשות מיוחדות. לדוגמה: כשבני האדם נעדרו את הכוונתם של דברי האל, וכשהם התפללו שתהיה להם הרגשת אושר בל תתואר, הייתה בלבם תחושה של הנאה, והם חשו שלווה ורוגע. כשהייתה להם הכוונתם של הדברים, רוחותיהם של בני האדם התבהרו, ומעשיהם זכו לנאורות של הדברים. באופן טבעי, היו להם גם הרגשות של שלווה ורוגע. כשבני האדם נקלעו לסכנה, או כשאלוהים מנע מהם לעשות דברים מסוימים, הם הרגישו דאגה ומבוכה בלבם, אך גרונם לא נחנק והם יכלו לנשום. כשבני האדם הרגישו את התחושה הזו, הסיבה לכך הייתה יכולה להיות שהסיבה הייתה מפוחדת או עוינת מדי, מה שגרם להם להרגשה של אימה, ולכן הם היו חרדים עד מאוד. אך רוח הקודש היא לא זו שגרמה להם לביישנות הזו. בזמנים האלה, מחצית מההרגשה הזו נבעה מהתגובות הדרוכות של בני האדם, ולא כולה נבעה מרוח הקודש. בני האדם תמיד חיים ברגשות שלהם עצמם, והם חיים כך מזה שנים כה רבות. כשיש שלווה בלבם, הם פועלים (במחשבה שנכונותם היא הרגשה של שלווה), וכשאין שלווה בלבם, הם לא פועלים (במחשבה שחוסר הרצון או הסלידה שלהם הם אי-נוחות). אם הדברים מתקדמים על מי מנוחות, הם חושבים שאלוהים רוצה בדברים האלה. (למעשה, זה היה דבר מה שהיה אמור להתקדם על מי מנוחות, משום חוקי הטבע הרגילים.) כשהדברים לא מתקדמים על מי מנוחות, הם חושבים שאלוהים לא רוצה בדברים האלה, והם ממהרים לחזור בהם. אולם רוב הזמן, כשבני האדם נתקלים בהתרחשויות כאלה, הדברים קורים משום חוקי הטבע הרגילים. אם הייתם משקיעים בכך יותר מאמץ, הייתם מתמודדים עם העניין כראוי, והוא היה מקדם יותר ויותר על מי מנוחות. לדוגמה, חשבו על כך שאתם קונים כרוב. המחיר בשוק הוא שני ג'יאו[א] עבור ג'ין[ב] אחד, אך לדעתכם המחיר צריך להיות ג'יאו אחד עבור ג'ין אחד. למעשה, זה רק מה שאתם חושבים בלבכם, וכשאתם מנסים לקנות את הכרוב לפי המחיר הזה, אתם אף פעם לא מצליחים, ואתם סבורים שאלוהים לא רוצה שתקנו כרוב.

חייהם של בני האדם מכילים יותר מדי הרגשות. בפרט, מהרגע שבני אדם מתחילים להאמין באלוהים, ההרגשות שלהם מתרבות מיום ליום, והן גורמות להן לבלבול ותהייה כל הזמן. הם לא יודעים איפה להתחיל, והם לא בטוחים לגבי דברים רבים – אך ברוב הנסיבות, כשהם פועלים או מדברים לפי ההרגשות שלהם, כל עוד הם לא מפרים את העקרונות הגדולים, רוח הקודש לא מגיבה. הדבר דומה לאופן שבו עטרת הצדק הרגישה לפאולוס: במשך שנים רבות, איש לא סבר שהרגשותיו היו שגויות, וגם פאולוס עצמו מעולם לא סבר שהרגשותיו לא נכונות. ממה נובעות הרגשותיהם של בני האדם? כמובן, אלה התגובות של המוח שלהם. הרגשות שונות מופקות לפי סביבות שונות ועניינים שונים. הרבה מהזמן, בני האדם מסיקים מסקנות לפי לוגיקה אנושית וקובעים מערכת של נוסחאות, וכתוצאה מכך נוצרות רבות מההרגשות האנושיות. מבלי להבין זאת, בני האדם נכנסים להסקת המסקנות הלוגית שלהם עצמם, ובכך, ההרגשות האלה הופכות למה שבני האדם מסתמכים עליו בחייהם. הן הופכות למשענת רגשית בחייהם (כמו עטרתו של פאולוס או "הפגישה באלוהים באוויר" של וויטנס לי). לאלוהים אין כמעט אף דרך לגשר על ההרגשות האלה של האדם, ועליו לאפשר להם להתפתח בזכות עצמם. כיום, אני מדבר אליכם בפשטות, ואם תמשיכו לפעול לפי ההרגשות שלכם, תמשיכו לחיות בערפל, הלא כן? אתם לא מקבלים את הדברים שנקבעו למענכם בבירור, ואתם תמיד נסמכים על ההרגשות האישיות שלהם. בכך, אתם כמו עיוור הממשש פיל, הלא כן?[ג] ומה תשיגו בסופו של דבר?

כיום, כל העבודה שעושה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם היא אמיתית. זה לא דבר שאתם יכולים למשש, או דבר שאתם יכולים לדמיין, וזה על אחת כמה וכמה לא דבר שאתם יכולים להסיק – זה רק דבר שאתם תהיו מסוגלים להבין כשהעובדות יתרחשו לכם. לפעמים, אפילו כשזה קורה, אתם עדיין לא מסוגלים לראות בבירור, ורק לאחר שאלוהים בא ועושה דברים בעצמו ומבהיר מאוד את העובדות האמיתיות של מה שמתרחש, בני האדם יכולים להבין. באותה עת, היו הרבה אשליות בקרב תלמידיו של ישוע. הם האמינו שיומו של אלוהים עמד לבוא, ושהם ימותו בקרוב למען ישוע ויהיו מסוגלים לפגוש באדון ישוע – אך העת הזו עדיין לא באה. פטרוס היה מאוד רגיש להרגשה הזו. הוא המתין שבע שנים תמימות, ותמיד הרגיש שהעת באה – אך היא עדיין לא באה. הם הרגישו שחייהם התבגרו, שההרגשות שלהן התרבו, ושההרגשות האלה הפכו לרגישות – אך הם חוו כשלים רבים ולא היו מסוגלים להצליח. הם עצמם לא ידעו מה מתרחש. האם ייתכן שהדברים שבאמת נובעים מרוח הקודש לא יתגשמו? אי-אפשר לסמוך על ההרגשות של בני האדם. משום שיש לבני האדם מוח, מחשבות, ודעות משל עצמם, על סמך ההקשר והמצב באותו רגע, הם יוצרים את האסוציאציות המנטליות הפורות שלהם. בפרט, כשמשהו קורה לבני אדם שמתאפיינים ברציונליות מנטלית בריאה, הם מתרגשים מדי, והם לא יכולים שלא ליצור אסוציאציות מנטיות פורות. כך המצב במיוחד בקרב "מומחים" בעלי ידע ותיאוריות נשגבים, שהאסוציאציות המנטליות מתרבות אף יותר לאחר שנים רבות של טיפול על פני האדמה. מבלי שהם מבינים זאת, הם משתלטים על מחשבותיהם והן הופכות להרגשות רבות עוצמה – וכך המומחים באים על רצונם. כשבני האדם רוצים לעשות דבר מה, צצים הרגשות ודמיונות, ובני האדם חושבים שהם נכונים לאחר מכן, כשבני האדם רואים שהם לא התגשמו, הם לא מצליחים להבין מה השתבש. ייתכן שהם סבורים שאלוהים שינה את תוכניתו.

גם מבין בני האדם בעידן החוק, היו רבים שהרגישו הרגשות מסוימות, אך ההרגשות שלהם היו שגויות פחות מאלה של בני האדם כיום. זאת מפני שבעבר, בני האדם היו מסוגלים לחזות בהופעתו של יהוה, יכלו לראות שליחים, וחלמו חלומות. בני האדם כיום לא מסוגלים לראות חזיונות או שליחים, ולכן הרגשותיהם שגויות יותר. בלתי נמנע שבני האדם ירגישו הרגשות. גם בני האדם בתקופת התנ"ך הרגישו הרגשות, וסברו שהן נכונות למדי, אך לעתים קרובות, השליחים הופיעו ביניהם, והדבר הפחית את השגיאות בהרגשותיהם. כשבני האדם של ימינו מרגישים שמשהו הוא נכון במיוחד ומנהיגים אותו, רוח הקודש לא מוכיחה אותם. בקרבם, אין להם הרגשות כלל, והם שלווים. לאחר שהם מסיימים, הם מגלים שהם טעו רק לאחר שהם עוברים טקסים דתיים או קוראים את דברי האל. מבחינה אחת, שליחים לא מתגלים לבני האדם, החלומות נדירים, ובני האדם לא רואים כלל חזיונות ברקיע. מבחינה שנייה, רוח הקודש לא מגבירה את התוכחה והטלת המשמעת שלה בקרב בני האדם. עבודתה של רוח הקודש כמעט שלא קיימת בבני האדם. לפיכך, אם בני האדם לא יאכלו וישתו את דברי האל,[ד] לא יבינו את נתיב הנוהג, ולא יחפשו באמת דברים, הם לא ישיגו דבר. עקרונות עבודתה של רוח הקודש הם כדלקמן: היא לא מתייחסת למה שלא נוגע לעבודתה. אם דבר מה לא נתון לסמכותה, היא לעולם לא מתערבת, והיא מאפשרת לבני האדם לעשות צרות כאוות נפשם. אתם יכולים לפעול כפי שאת רוצים, אך יבוא יום שלא תדעו מה לעשות. אלוהים עובד בנחישות רק כבשר ודם, והוא לעולם לא מתערב או מחטט בעבודתם של בני האדם ובעולמם הקטן. במקום זאת, אלוהים שומר מרחק מעולמכם ועושה את העבודה שעליו לעשות. כיום, אלוהים לא מוכיח אתכם אם אתם מבזבזים לחינם חמישה מאו, ולא גומל לכם אם אתם חוסכים חמישה מאו. אלה עניינים אנושיים, ואין להם כל קשר לעבודה של רוח הקודש – מעשיכם מהבחינה הזו לא כלולים בהיקף עבודתי.

בזמנו, פטרוס אמר דברים רבים ועשה עבודה רבה. האם ייתכן ששום דבר מכך לא נבע ממחשבות אנושיות? לא ייתכן שכלל עבודתו נבעה מרוח הקודש. פטרוס היה בסך הכל ברוא אל. הוא היה חסיד אל. הוא היה פטרוס, ולא ישוע, ומהותו הייתה שונה ממהותו של ישוע. על אף שרוח הקודש שלחה את פטרוס, לא כל מעשיו ודבריו[ה] נבעו מרוח הקודש, משום שאחרי הכל, הוא היה אדם. פטרוס אמר דברים רבים וכתב שפע של אגרות לכנסיות, שמאוגדות בכתבי הקודש. רוח הקודש לא הביעה אף דעה, מכיוון שהזמן שבו הוא כתב את האגרות היה הזמן שבו רוח הקודש השתמשה בו. הוא ראה חזיונות, כתב אותם והעביר אותם לאחים והאחיות שמאמינים באלוהים. ישוע לא הביע דעות ולא הגיב. מדוע רוח הקודש פעלה כך? מדוע רוח הקודש לא עצרה מבעדו? מפני שישנם טומאות שנובעות ממחשבותיהם הרגילות של בני האדם, והן בלתי נמנעות. בנוסף, מעשיו לא נבעו מהפרעה, והם לא הפריעו למצבם הרגיל של בני האדם. כשיש מעט עבודה אנושית כזו, קל יותר לבני האדם לקבל אותה. דעות מעורבות הן דבר רגיל, בהנחה שהטומאות האלה לא מפריעות לשום דבר. במילים אחרות, בני אדם עם מחשבות רגילות מסוגלים כולם לחשיבה כזו. כשבני האדם חיים כבשר ודם, יש להם מחשבות משלהם, אך אין דרך לסלק את המחשבות האנושיות האלה. אם יש לכם מוח, חייבות להיות לכם מחשבות. עם זאת, לאחר שבני האדם יחוו את עבודתו של אלוהים במשך זמן מה, יהיו פחות מחשבות במוחם. לאחר שבני האדם יחוו דברים רבים יותר, הם יהיו מסוגלים לראות דברים בירור, ולכן הם יפריעו פחות. במילים אחרות, לאחר שיפריכו את הדמיונות והמסקנות הלוגיות של בני האדם, ההרגשות החריגות שלהם יפחתו. לכל בני האדם שחיים כבשר ודם יש מחשבות משלהם, אך בסופו של דבר, עבודתו של אלוהים בקרבם תגיע לשלב שבו מחשבותיהם לא יהיו מסוגלות להפריע להם, שבו הם כבר לא יסתמכו על הרגשות כדי לחיות, שבו שיעור קומתם הממשי יתבגר, ושבו הם יהיו מסוגלים לחיות לפי דברי האל במציאות, והם כבר לא יעשו דברים מעורפלים וריקים. בשלב הזה, הם לא יהיו מסוגלים לעשות דברים שגורמים להפרעות. בכך, כבר לא יהיו להם אשליות, ומאותו רגע והלאה, מעשיהם יהיו שיעור קומתם האמיתי.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

הערות שוליים:

א. ה"ג'יאו" (ידוע גם כ"מאו") הוא יחידת מטבע במערכת המטבע הסינית. בסין, המטבע הבסיסי הוא היואן. ישנם עשרה גיאו ביואן אחד.

ב. ה"ג'ין" הוא יחידת משקל סינית. ג'ין אחד שווה כ-500 גרם.

ג. המילים "עיוור ממשש פיל" לקוחות מהמשל על העיוור והפיל. הוא מספר על כמה עיוורים שכולם ממששים פיל, וכל אחד מהם סבור שהחלק שהוא ממשש מהווה את החיה כולה. משל זה הוא מטאפורה לאופן שבו בני האדם חושבים שתצפיות או שיפוטים חלקיים מהווים את האמת כולה.

ד. הטקסט המקורי משמיט את המילים "את דברי האל."

ה. הטקסט המקורי משמיט את המילים "מעשיו ודבריו."

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.