אף אדם בשר ודם לא יכול להימלט מיום חרון אפי

הברק ממזרח | אף אדם בשר ודם לא יכול להימלט מיום חרון אפי

אני מוכיח אתכם כך כיום למען הישרדותכם, כדי שעבודתי תתקדם ללא קושי, וכדי שעבודת החניכה שלי בתבל כולה תתבצע באופן הולם ומושלם יותר ותחשוף את דבריי, סמכותי, מלכותיותי ושיפוטי לאנשי כל הארצות והאומות. עבודתי בקרבכם היא ראשית עבודתי בתבל כולה. על אף שכעת כבר אחרית הימים, דעו כי "אחרית הימים" אינו אלא שם של עידן: כמו עידן החוק ועידן החסד, הוא מתייחס לעידן, ומציין על עידן שלם, ולא על השנים או החודשים האחרונים. עם זאת, אחרית הימים לא מאוד דומה לעידן החסד ועידן החוק. עבודת אחרית הימים לא נעשית בעם ישראל, אלא בקרב הגויים – זהו כיבוש כל עמים מכל האומות והשבטים שמחוץ לעם ישראל בפני כס המלכות שלי, כדי שכבודי בכל רחבי התבל יוכל למלא את היקום כולו. כך אוכל לזכות לכבוד רב יותר, כדי שכל הבריות על פני האדמה יוכלו להעביר את כבודי לכל אומה, לנצח, לאורך הדורות, וכל הבריות בשמיים ובארץ יוכלו לראות את הכבוד שרכשתי על פני האדמה. העבודה המתבצעת באחרית הימים היא עבודת הכיבוש. היא אינה הכוונת חייהם של כל בני האדם שעל פני האדמה, אלא סיכום חיי הייסורים הבלתי נגמרים של האנושות לאורך אלפי שנים על פני האדמה. כתוצאה מכך, עבודת אחרית הימים לא יכולה להיות דומה לאלפי שנות העבודה בעם ישראל, ולא לעשור הפעולה ביהודה שנמשך לאחר מכן כמה אלפי שנים עד להתגלמותו השנייה של אלוהים. בני האדם של אחרית הימים נתקלים רק בהופעתו מחדש של הגואל כבשר ודם, והם מקבלים את עבודתו האישית ואת דבריו של אלוהים. אחרית הימים לא תימשך אלפיים שנה – היא קצרה, כמו פרק הזמן שבו ביצע ישוע את עבודת עידן החסד ביהודה. זאת משום שאחרית הימים היא סיכומו של התקופה כולה. היא ההשלמה והסיום של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, והיא מסכמת את מסע חיי הייסורים של האנושות. היא לא מביאה את האנושות כולה לעידן חדש והיא לא מאפשרת לחיי האנושות להימשך. לא תהיה לכך חשיבות לתוכנית הניהול שלי או לקיומו של האדם. אילו האנושות המשיכה כך, במוקדם או במאוחר השטן היה בולע את כולה, והנשמות השייכות לי היו יורדות בסופו של דבר לטמיון בידיו. עבודתי נמשכת רק ששת אלפים שנה, והבטחתי כי גם שליטתו של המזיק על האנושות כולה לא תימשך יותר מששת אלפים שנה. לפיכך תם הזמן. לא אמשיך ולא אדחה עוד: באחרית הימים, אביס את השטן, אשיב לעצמי את כל כבודי ואת כל הנשמות השייכות לי על פני האדמה, כדי שנשמות אומללות אלו יוכלו להימלט מים הייסורים, וכך תושלם כל עבודתי על פני האדמה. מכאן ואילך, לעולם לא אשוב להיות בשר ודם על פני האדמה, ולעולם לא תעבוד שוב רוחי השולטת בכל על פני האדמה. אעשה רק דבר אחד על פני האדמה: אברא מחדש את האנושות, אנושות שתהיה קדושה, ושתהיה העיר הנאמנה לי על פני האדמה. אך דעו לכם שלא אשמיד את העולם כולו, ולא אשמיד את האנושות כולה. אשאיר את אותו השליש הנותר – השליש שאוהב אותי ושאותו כבשתי לחלוטין, ואגרום לשליש הזה לפרות ולרבות על פני האדמה, בדומה לבני ישראל בעידן החוק, אזין אותם בשפע של צאן ובקר ובכל אוצרות הארץ. האנושות הזו תישאר עמי לנצח, אולם לא תהיה זו האנושות של היום, המזוהמת באופן מצער, אלא אנושות שהיא אוסף של כל מי שנפל בנחלתי. השטן לא יזיק, לא יפריע ולא יארוב לאנושות כזו, והיא תהיה האנושות היחידה שתתקיים על פני האדמה לאחר נצחוני על השטן. זו האנושות שכבר כבשתי עד כה ושזכתה בהבטחתי. לפיכך, האנושות שנכבשה באחרית הימים היא גם האנושות שתינצל ושתקבל את ברכותיי הנצחיות. זו תהיה העדות היחידה לניצחוני על השטן והשלל היחיד מהקרב שלי נגד השטן. הצלתי את שלל המלחמה הזה מתחומו של השטן, ושלל זה הוא ההתממשות היחידה והפרי היחיד של תוכנית הניהול שלי, בת ששת אלפי השנים. הם באים מכל אומה ועדה, ומכל מקום ומדינה בתבל כולה. הם בני גזעים שונים, הם דוברים שפות שונות, הם בעלי מנהגים שונים וצבע עור שונה והם פזורים ברחבי כל ומה ועדה על פני כדור הארץ, ואף בכל פינה בעולם. בסופו של דבר, הם יתאחדו לאנושות שלמה, אוסף של בני אדם שכוחות השטן לא יכולים להגיע אליהם. בני האנוש שאותם לא הושעתי וכבשתי ישקעו בשתיקה למעמקי הים ויישרפו בלהבותיי המכלות לנצח נצחים. אשמיד את האנושות הישנה הזו, המזוהמת עד מאוד, כפי שהשמדתי את בכורי הבנים והבקר במצרים, והותרתי רק את בני ישראל, שאכלו בשר שה, שתו דם שה, וסימנו את משקופי בתיהם בדם שה. האם בני האדם שכבשתי ושהם בני משפחתי אינם גם בני האדם שאוכלים את בשרי, בשר השה, ושותים את דמי, דם השה, שאותם גאלתי ואשר עובדים אותי? האם כבודי לא ליווה את בני האדם האלה מאז ומעולם? האם מי שחסרים את בשרי, בשר השה, אינם שוקעים כבר בשתיקה למעמקי הים? כיום הם מתנגדים לי, וכיום דבריי הם כדברי יהוה לבני ישראל ולבני בניו. אולם הקושי שבמעמקי לבכם צובר את חרון אפי, מביא עוד ייסורים על בשרכם, שיפוט נוסף על חטאיכם וחרון אף נוסף על רשעותכם. מי יוכל להינצל ביום חרון אפי, כשאתם מתייחסים אליי כך כיום? מי יכול להסתיר מפניי את רשעותו שלו ולחמוק מייסורים? חטאיו של מי יכולים לחמוק מידיי, ידי הכל-יכול? התרסתו של מי יכולה לקבל את שיפוטי, שיפוטו של הכל-יכול? אנוכי, יהוה, מדבר כך אליכם, צאצאי משפחת הגויים, ודבריי אליכם גוברים על כל אמירות עידן החוק ועידן החסד, אבל אתם מקשים את לבכם יותר מכל אנשי מצרים. האם אתם לא צוברים את חרון אפי כשאני עובד ברוגע? כיצד תוכלו לחמוק ללא פגע מפני יומי, יומו של הכל-יכול?


עבדתי ודיברתי כך בקרבכם, הקדשתי כוח ומאמץ כה רבים, אך מתי האזנתם אי-פעם לדברים שאני אומר לכם בפשטות? היכן כרעתם לפניי, בפני הכל-יכול? מדוע אתם מתייחסים אליי כך? מדוע כל דבר שאתם אומרים ועושים מעורר את כעסי? מדוע אתם מקשים כל כך את לבכם? האם אי-פעם הכיתי אתכם? מדוע אתם לא עושים דבר מלבד לגרום לי צער וחרדה? האם אתם מחכים ליום חרון אפי, חרון יהוה, שיכה בכם? האם אתם מחכים שאתן דרור לכעס שהתעורר בעקבות מרדנותכם? האם כל מה שאני עושה הוא לא למענכם? אך מאז ומתמיד התייחסתם כך אליי, אל יהוה: אתם גונבים את קורבנותיי, לוקחים את מנחות המזבח שלי לביתכם כדי להאכיל את הגורים ובני הגורים במאורת הזאב. בני אדם נלחמים זה בזה, עומדים זה מול זה במבטים חודרים וזועמים ובחרבות ובחניתות. הם משליכים את דבריי, דברי הכל-יכול, לבית השימוש ומטנפים אותם כצואה. היכן היושר שלכם? אנושיותכם הפכה לחייתיות! לבכם הפך מזמן לאבן. האם אתם לא יודעים שכשיגיע יום חרון אפי, אשפוט את הרוע שאתם מבצעים כיום נגדי, נגד הכל-יכול? האם אתם חושבים שאם תרמו אותי כך, אם תשליכו את דבריי לרפש ולא תקשיבו להם – האם לדעתכם, אם תנהגו כך מאחורי גבי, תוכלו להימלט ממבט החמה שלי? האם ידוע לכם שעיניי, עיני יהוה, כבר ראו אתכם כשגנבתם את קורבנותיי וחמדתם את רכושי? האם אתם לא יודעים שכאשר גנבתם את קורבנותיי, היה זה בפני המזבח שעליו מקריבים את הקורבנות? כיצד יכולתם להאמין שאתם חכמים מספיק כדי לרמות אותי כך? כיצד יכול חרון אפי המשתולל לסור מעל חטאיכם הנתעבים? כיצד יכול זעמי לפסוח על מעשיכם הרעים? הרוע שאתם מבצעים היום לא פותח לכם דרך מוצא, אלא צובר לכם ייסורים למחר. הוא מעורר ייסורים ממני, הכל-יכול, כלפיכם. כיצד יוכלו מעשיכם הרעים ודבריכם הרעים לחמוק מייסוריי? כיצד יוכלו תפילותיכם להגיע לאוזניי? כיצד אוכל לפתוח דרך מוצא מרשעותכם? כיצד אוכל להתעלם ממעשיכם הרעים בהתנגדותכם לי? כיצד אוכל שלא לכרות את לשונותיכם, הארסיות כלשונו של הנחש? אתם לא קוראים אליי למען צדקתכם, אלא צוברים את חרון אפי כתוצאה מרשעותכם. כיצד אוכל לסלוח לכם? בעיניי, עיני הכל-יכול, דבריכם ומעשיכם מטונפים. עיניי, עיני הכל-יכול, רואות את רשעותכם שלכם כייסורים בלתי פוסקים. כיצד יכולים ייסוריי ושיפוטי הצודק לסור מעליכם? כיוון שאתם עושים זאת לי, גורמים לי צער וחרון אף, כיצד אוכל להניח לכם להימלט מידיי ולסור מהיום שבו אני, יהוה, אייסר ואקלל אתכם? האם אתם לא יודעים שכל דבריכם ואמירותיכם המרושעים כבר הגיעו לאוזניי? האם אתם לא יודעים שרשעותכם כבר הכתימה את גלימת הצדק הקדושה שלי? האם אתם לא יודעים שמרדנותכם כבר עוררה את כעסי העז? האם אתם לא יודעים שמזמן גרמתם לי לרתוח מזעם, ומזמן ניסיתם את סבלנותי? האם אתם לא יודעים שכבר פגעתם בבשרי עד שנקרע לגזרים? התאפקתי עד כה, כך שאפרוק את זעמי, ולא אהיה סבלני עוד כלפיכם. האם אתם לא יודעים שמעשיכם הרעים כבר הגיעו לעיניי, ושזעקותיי כבר הגיעו לאוזני אבי? כיצד הוא יכול להניח לכם להתייחס אליי כך? האם משהו מעבודתי וממעשיי הוא לא למענכם? אך מי מבינכם נעשה אוהב יותר כלפי עבודתי, עבודת יהוה? האם אני יכול לבגוד ברצונו של אבי, מפני שאני חלש ובגלל הייסורים שסבלתי? האם אתם לא מבינים ללבי? אני מדבר אליכם כפי שדיבר יהוה – האם לא ויתרתי למענכם על דברים כה רבים? על אף שאני מוכן לשאת את כל הייסורים האלה למען עבודתו של אבי, כיצד תוכלו להשתחרר מהייסורים שאני מביא עליכם כתוצאה מייסוריי? האם לא נהניתם מחלקים כה רבים ממני? כיום אבי העניק אותי אתכם. האם אתם לא יודעים שאתם נהנים מדברים רבים כל כך מלבד דבריי הנדיבים? האם אתם לא יודעים שחיי הוחלפו תמורת חייכם והדברים שאתם נהנים מהם? האם אתם לא יודעים שאבי השתמש בחיי כדי להילחם בשטן, ושהוא אף העניק לכם את חיי וגרם לכם לקבל פי מאה, ואפשר לכם להימנע מפיתויים כה רבים? האם אתם לא יודעים שרק באמצעות עבודתי נפטרתם מפיתויים רבים, ומייסורים רבים של אש? האם אתם לא יודעים שרק בזכותי אבי הניח לכם ליהנות עד כה? כיצד אתם יכולים להמשיך להקשות את לבכם כיום, כאילו נעשה חסר רגש? כיצד יכול הרוע שאתם מבצעים היום לחמוק מיום חרון אפי שיגיע בעקבות עזיבתי את העולם? כיצד אוכל להניח לקשי הלב לחמוק מכעסו של יהוה?

חשבו על העבר: מתי היה מבטי זועם, וקולי חמור כלפיכם? מתי נהגתי בכם בקטנוניות? מתי נזפתי בכם באופן לא סביר? מתי נזפתי בכם פנים אל פנים? האם לא למען עבודתי אני קורא לאבי לשמור עליכם מכל פיתוי? מדוע אתם מתייחסים אליי כך? האם ניצלתי אי-פעם את סמכותי כדי להכות את בשרכם? מדוע אתם גומלים לי כך? לאחר שנשפתם לעברי חום וקור, אתם לא חמים ולא קרים, ואחר כך אתם מרמים אותי ומסתירים ממני דברים, ופיותיכם מלאים ברוק של חוטאים. האם אתם חושבים שלשונותיכם יכולות לרמות את רוחי? האם אתם חושבים שלשונותיכם יכולות לחמוק מחרון אפי? האם אתם חושבים שלשונותיכם יכולות לשפוט את מעשיי, מעשי יהוה, ככל שיחפצו? האם אני האל שהאדם שופט? האם אוכל להניח לשרץ קטן לחלל כך את קדושתי? כיצד אוכל להניח שבנים מרדניים כאלה יזכו בברכותיי הנצחיות? דבריכם ומעשיכם חשפו אתכם מזמן וגזרו את דינכם. כאשר מתחתי את השמיים ובראתי את כל הדברים, לא הנחתי לשום ברייה להשתתף כרצונה, ועל אחת כמה וכמה לא הנחתי ליצור כלשהו להפריע לעבודתי ולניהולי כרצונו. לא הייתי סובלני כלפי אדם או חפץ כלשהו. כיצד אוכל לחוס על מי שנוהג בי באכזריות ובחוסר אנושיות? כיצד אוכל לסלוח למי שמורד בדבריי? כיצד אוכל לחוס על מי שממרה את פי? האם גורלו של האדם לא בידיי, ידי הכל-יכול? כיצד אוכל לראות ברשעותכם ובמרדנותכם דבר קדוש? כיצד יוכלו חטאיכם לטמא את קדושתי? אני לא מתלכלך מטומאתם של הרשעים, ואני לא נהנה ממנחותיהם של הרשעים. אילו הייתם נאמנים לי, ליהוה, האם הייתם יכולים לקחת לעצמכם את הקורבנות שעל המזבח שלי? האם הייתם יכולים לחלל את שמי הקדוש בלשונכם הארסית? האם הייתם יכולים למרוד כך בדבריי? האם הייתם יכולים להתייחס לכבודי ולשמי הקדוש כאל כלי לשירות השטן, המזיק? חיי ניתנו להנאתם של הקדושים. כיצד אוכל להניח לכם לשחק בחיי ככל שתחפצו ולהשתמש בהם כבכלי לסכסוך ביניכם לבין עצמכם? כיצד אתם יכולים להיות כה חסרי לב וכה סוטים מדרך הטוב, באופן שבו אתם נוהגים כלפיי? האם אתם לא יודעים שכבר כתבתי את מעשיכם הרעים בדברי החיים האלו? כיצד תוכלו להימלט מיום חרון אפי כשאייסר את מצרים? כיצד אתם יכולים להתנגד לי ולהתריס כנגדי כך, פעם אחר פעם? אני אומר לכם בפשטות, כשיבוא היום, ייסוריכם יהיו יותר קשים מנשוא מייסוריה של מצרים! כיצד תוכלו להימלט מיום חרון אפי? אני אומר לכם בכנות: סבלנותי הייתה מוכנה למעשיכם הרעים, והיא קיימת למען ייסוריכם ביום ההוא. האם אתם לא אלה שיסבלו בעקבות שיפוט מלא זעם משאגיע לקצה סבלנותי? האם לא כל הדברים הם בידיי, ידי הכול יכול? כיצד אוכל להניח לכם להמרות כך את פי, תחת השמיים? חייכם יהיו קשים מאוד, מפני שפגשתם במשיח שעליו נאמר שהוא יבוא, אך לא בא מעולם. האם אתם לא אויביו? ישוע היה חברכם, אך אתם אויביו של המשיח. האם אתם לא יודעים, כי על אף שאתם חבריו של ישוע, מעשיכם הרעים מילאו את כליהם של השנואים? אף שאתם קרובים מאוד ליהוה, האם אתם לא יודעים שדבריכם הרעים הגיעו לאוזני יהוה ועוררו את חרון אפו? כיצד הוא יכול להיות קרוב אליכם, וכיצד הוא יכול שלא לשרוף את הכלים האלה שלכם, המלאים מעשים רעים? כיצד הוא יכול שלא להיות אויבכם?

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.