כשאלוהים מבצע את עבודתו, הוא לא בא כדי לקחת חלק בשום בנייה או תנועה. במקום זאת, הוא בא כדי לבצע את כהונתו. בכל פעם שהוא מתגלם כבשר ודם, הדבר נועד רק כדי להשלים שלב עבודה ולפתוח עידן חדש. עכשיו אנחנו נמצאים בעידן המלכות, והאדם נוכח בתרגול של המלכות. שלב העבודה הזה הוא לא עבודתו של האדם, והוא לא נועד להשלים את האדם במידה מסוימת, אלא שהוא נועד להשלים חלק מעבודתו של אלוהים. עבודתו של אלוהים היא לא עבודתו של האדם, והיא לא נועדה להשלים את האדם במידה מסוימת לפני שאלוהים יעזוב את פני האדמה. העבודה הזו נועדה לבצע את כהונתו של אלוהים במלואה ולסיים את העבודה שעליו לעשות, שהיא להכין הסדרים ראויים לעבודתו על פני האדמה, ולזכות כך בכבוד רב. עבודתו של אלוהים בהתגלמותו לא דומה לעבודתם של בני אדם שרוח הקודש משתמשת בהם. כשאלוהים עושה את עבודתו על פני האדמה, הוא עוסק רק במימוש כהונתו. באשר לכל יתר העניינים שלא קשורים לכהונתו, הוא לא לוקח בהם חלק מעשי, אף עד כדי כך שהוא מעלים מהם עין. הוא רק מבצע את העבודה שעליו לעשות, ופחות מכל מטרידה אותו העבודה שעל האדם לעשות. העבודה שהוא עושה היא רק העבודה שקשורה לעידן שבו הוא נמצא ולכהונה שעליו לממש, כאילו כל יתר העניינים לא באחריותו. הוא לא מצטייד בידע בסיסי נוסף על החיים כאדם ולא לומד כישורים חברתיים נוספים או כל דבר אחר שהאדם מבין. הוא לא מפגין שום עניין בכל הדברים שעל האדם להיות מצויד בהם, והוא רק עושה את העבודה שהיא חובתו. על כן, בעיני האדם, אלוהים בהתגלמותו פגום בדברים רבים מדי, אפילו עד כדי כך שהוא מעלים עין מדברים רבים שצריכים להיות לאדם, ושאין לו הבנה בעניינים כאלה. נדמה שאין חשיבות בעיניו לעניינים כגון ידע כללי על החיים, וכן עקרונות התנהגות וקשר עם אחרים. בכל זאת, לא ניתן לחוש מצד אלוהים בהתגלמותו אפילו בשמץ של התנהגות חריגה. כלומר אנושיותו רק מקיימת את חייו כאדם רגיל עם חשיבה רגילה במוחו, ומעניקה לו את היכולת להבחין בין טוב לרע. אולם הוא לא מצויד בכל דבר אחר, מכל הדברים שנועדו לאדם (לברואים) בלבד. אלוהים מתגלם כבשר ודם רק כדי להגשים את כהונתו. עבודתו מכוונת לעידן שלם ולא לאדם או למקום ספציפי. עבודתו מכוונת לתבל כולה. זה כיוון עבודתו וזה העיקרון שעל פיו הוא עובד. איש לא יכול לשנות זאת, והאדם לא יכול לקחת כל חלק בכך. בכל פעם שאלוהים מתגלם כבשר ודם, הוא מביא איתו את העבודה לעידן הנוכחי, ולא את הכוונה לחיות לצד האדם במשך עשרים, שלושים, ארבעים או אפילו שבעים או שמונים שנה כדי שהאדם יבין אותו טוב יותר ויזכה בתובנות לגביו. אין צורך בכך! מעשה כזה לא יעמיק כלל את הידע שיש לאדם בנוגע לטבעו הפנימי של אלוהים. במקום זאת, הדבר רק יוסיף לתפיסות של בני האדם, ויהפוך את התפיסות והמחשבות של האדם למיושנות. על כן, על כולכם להבין בדיוק מהי עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. האם ייתכן שאתם לא מבינים את דבריי: "אני לא בא כדי לחוות את חייו של אדם שגרתי"? האם שכחתם את המילים: "אלוהים לא בא אל פני האדמה כדי לחיות חיים של אדם שגרתי"? אתם לא מבינים את המטרה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, ואתם לא יודעים את פירוש המילים, "איך ייתכן שאלוהים יבוא אל פני האדמה בכוונה לחוות את חייו של יציר נברא?". אלוהים יורד אל פני האדמה רק כדי להשלים את עבודתו, ולכן עבודתו על פני האדמה היא קצרת מועד. הוא יורד אל פני האדמה לא מתוך כוונה שרוח האלתטפח את התגלמותו כבשר ודם לכדי מנהיג יוצא מגדר הרגיל של הכנסייה. כשאלוהים יורד אל פני האדמה, זהו הדבר שהופך לבשר. אולם האדם לא יודע על עבודתו וכופה עליו כוונה כזו. אך על כולכם להבין שאלוהים הוא הדבר שנהיה בשר, ולא בשר ודם שרוח האל מטפחת כדי שימלא את מקומו של אלוהים באופן זמני. אלוהים עצמו לא מטופח, אלא שהוא הדבר שנהיה בשר, והיום הוא מבצע את עבודתו באופן רשמי בקרב כולכם. כולכם יודעים שהתגלמותו של אלוהים היא עובדה, וכולכם מכירים בכך, אך אתם מעמידים פנים שאתם מבינים דברים שלמעשה כלל לא מובנים לכם. אתם כלל לא מעריכים את עבודתו של אלוהים בהתגלמותו, או את החשיבות והמהות של התגלמותו כבשר ודם, ואתם רק מדקלמים באופן שטחי מילים שאמרו בני אדם אחרים. האם אתם סבורים שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הוא כפי שאתם תופסים אותו?
האל הכול יכול אומר, "אלמלא עבודתו של ישוע, האנושות הייתה עדיין על הצלב, אך ללא התגלמותו הנוכחית של אלוהים, אלוהים לא יוכל לשבח את אלה שיורדים מן הצלב והם לא יוכלו לבוא אל העידן החדש.
ללא ביאתו של האיש הרגיל הזה, לעולם לא תהיה לכם ההזדמנות ולעולם לא תהיו כשירים לעידודו של
אלוהים, מפני שצריך היה להשמיד אתכם זה מכבר. משום ביאתה של ההתגלמות השנייה של אלוהים, אלוהים מחל לכם וחמל עליכם. בלי קשר לכך, הדברים שעליי לומר לכם לסיכום הם אלה: האיש הרגיל הזה, שהוא התגלמות האל כבשר ודם, חשוב מאוד עבורכם. זהו המעשה האדיר שאלוהים כבר עשה בקרב בני האדם."
לי צ'ונגמין היה מבכירי כנסייה בסיאול, דרום קוריאה. הוא שירת במסירות את אלוהים במשך יותר מעשרים שנה, והתמקד לחלוטין בלימוד כתבי הקודש. כדוגמת מנהיגי הדת שלו, הוא חשב שלהאמין באלוהים פירושו להאמין בכתבי הקודש, ושאמונה בכתבי הקודש היא בדיוק אותו הדבר כמו אמונה באלוהים. הוא האמין שכל עוד הוא דבק בכתבי הקודש, הוא יילקח אל מלכות השמיים. תפיסות אילו הגבילו אותו כמו אזיקים, ומנעו ממנו ללכת בעקבות אלוהים ולהאמין בו. כתוצאה מכך, לי צ'ונגמין אף פעם לא חשב לבדוק את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים...
הוריה של וניה נפרדו כשהיא הייתה בת שנתיים, ולאחר מכן היא חיה עם אביה ואמה החורגת. אמה החורגת לא יכלה לסבול אותה ולא הפסיקה להתווכח עם אביה. לאביה לא הייתה ברירה – הוא נאלץ לשלוח את וניה לבית אמה. אך אמה התמקדה בניהול עסקה ולא היה לה זמן לטפל בווניה, ולכן לעתים קרובות נשלחה וניה לקרוביה וידידיה שטיפלו בה וגידלוה. לאחר שנים כה רבות שבהן זכתה לטיפול ממשפחות אומנות, וניה הצעירה חשה בודדה וחסרת אונים, וערגה לחומו של בית. רק כאשר אביה ואמה החורגת התגרשו, היא חזרה לחיות לצד אביה, ומאז והלאה היה לה בית, לטוב ולרע.
כאשר וניה גדלה, היא הייתה מאוד זהירה וצייתנית ושקדה על לימודיה. אך כאשר היא הקדישה ימים ולילות כדי להתכונן לבחינות הכניסה למכללה, היכה בה הגורל: אמה סבלה משטף דם במוח ונעשתה משותקת ומרותקת למיטתה. אביה החורג נטש את אמה ואף השתלט על כל נכסיה, ואז אביה אושפז עם סרטן בכבד... לא הייתה כל אפשרות שווניה תיטול על עצמה את מלוא העול של משק הבית. כל שיכלה לעשות היה להתחנן בפני קרוביה וידידיה, אך בקשותיה נענו בסירוב.
וניה סבלה ללא מפלט או עזרה, כאשר שתי אחיות מכנסייתהאל הכול יכול העידו בפניה ובפני אמה ואחותה על עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים. הם החלו להבין את המקור לכאב בחייהם של בני האדם מתוך דברי האל הכול יכול, והם הבינו שרק אם בני האדם יבואו אל אלוהים, הם יוכלו לזכות בהגנתו ולחיות חיי אושר. רק בזכות הנחמה שבדברי אלוהים, האם והבנות הצליחו להיחלץ מכאבן ומחוסר האונים. וניה חוותה על בשרה את אהבתו של אלוהים ואת רחמיו, ובסופו של דבר חשה את חומו של בית, וזכתה בבית אמיתי...
ביום שבו כל הדברים קמו לתחייה, באתי אל בני האדם וביליתי איתם ימים ולילות נפלאים. רק בשלב הזה, האדם מרגיש מעט מנגישותי, וככל שהתקשורת שלו איתי נעשית תכופה יותר, כך הוא רואה יותר ויותר מה אני, וכתוצאה מכך, הוא זוכה להכיר אותי במקצת. בקרב כל בני האדם, אני מרים את ראשי ומשקיף, והם כולם רואים אותי. אולם כשאסון מכה את העולם, הם מיד נחרדים, וצלמי נעלם מלבם. בהלה אוחזת בהם על התרחשות האסון, והם לא שמים לב לדברי התוכחה שלי. עברתי בקרב בני האדם במשך שנים רבות, אך הם אף פעם לא היו מודעים לכך, והם מעולם לא הכירו אותי. כיום אני מדבר אל האדם במו פי, וגורם לכל בני האדם להתייצב בפניי ולקבל ממני משהו, אך הם עדיין שומרים ממני מרחק, ולכן הם לא מכירים אותי. כשצעדיי יפסעו בקצות התבל, האדם יתחיל להרהר בינו לבין עצמו, וכל בני האדם יבואו אליי להשתחוות בפניי ולעבוד אותי. זה יהיה יום כבודי, יום שובי וכן יום עזיבתי. כעת התחלתי את עבודתי בקרב האנושות כולה – פתחתי באופן רשמי בכל רחבי תבל את סיום תוכנית הניהול שלי. מרגע זה ואילך, כל מי שלא יהיה זהיר יהיה מועד בכל רגע לייסורים חסרי רחמים. הסיבה לכך היא לא שאני אכזר, אלא שזה שלב בתוכנית הניהול שלי. הכל חייב להתקדם לפי השלבים של תוכניתי, ואיש לא יכול לשנות זאת. כשאני מתחיל את עבודתי באופן רשמי, כל בני האדם נעים כפי שאני נע, כך שבני אדם ברחבי תבל פועלים במקביל אליי, יש "חגיגה" ברחבי תבל, ואני מדרבן את האדם לנוע קדימה. אי לכך, אני מכניס את התנין הגדול האדום כאש עצמו למצב של טירוף ובלבול, וגורם לו לשרת את עבודתי, ועל אף שהוא לא רוצה, הוא לא מסוגל לפעול לפי רצונותיו שלו, והוא נאלץ להיכנע לשליטתי. בכל תוכניותיי, התנין הגדול האדום כאש הוא הניגוד שלי, האויב שלי, וכן המשרת שלי. לכן מעולם לא הקלתי מ'הדרישות' שלי ממנו. לפיכך, השלב האחרון של עבודת התגלמותי כבשר ודם מושלם בבית שלו. כך התנין הגדול האדום כאש יהיה מסוגל לשרת אותי טוב יותר, וכך אכבוש אותו ואשלים את תוכניתי. כשאני עובד, כל המלאכים יוצאים איתי לקרב המכריע, כשהם נחושים למלא את רצונותיי בשלב הסופי. זאת כדי שבני האדם על פני האדמה ייכנעו בפניי כמו המלאכים , לא יחושו בצורך להתנגד אליי ולא יעשו שום דבר שמתמרד בי. זו הדינמיקה של עבודתי ברחבי תבל.
אני מטיל את ייסוריי על כל בני האדם, אך הם גם מרוחקים מכל בני האדם. כל חייו של כל אדם מלאים באהבה ושנאה כלפיי, ואיש מעולם לא הכיר אותי. אם כן, גישתו של האדם כלפיי משתנה חדשות לבקרים, והיא לא יכולה להישאר אחידה. עם זאת, אני תמיד דאגתי לאדם וגוננתי עליו, ורק משום אווילותו, הוא לא מסוגלים לראות את כל מעשיי ולהבין את כוונותיי הנלהבות. אני המנהיג של כל המדינות, והרשות העליונה ביותר עבור כל בני האדם, אלא שהאדם פשוט לא מכיר אותי. במשך שנים רבות, חייתי בין בני אדם וחוויתי חיים בעולמו של האדם, אך הוא תמיד התעלם ממני והתייחס אליי כאל יצור שבא מהחלל החיצון. אי לכך, משום ההבדל בטבע ובשפה, בני האדם מתייחסים אליי כאל זר. נדמה גם שבגדיי ייחודיים מדי, ולכן האדם לא מעז לגשת אליי. רק אז אני מרגיש את הרס החיים בקרב בני האדם, ורק אז אני מרגיש את חוסר הצדק בעולמו של האדם. אני הולך בין העוברים והשבים ומביט בפניהם של כולם. נדמה שהם חולים במחלה המשווה לפניהם מראה של מרה שחורה, וסובלים מייסורים שאני מטיל, מה שמונע את שחרורם. האדם כובל את עצמו ומשפיל את עצמו. רוב בני האדם יוצרים רושם מוטעה של עצמם בפניי, כדי שאולי אשבח אותם; רוב בני האדם מתחזים בפניי למעוררי רחמים במכוון, כדי שאולי אגיש להם עזרה. מאחורי גבי, כל בני האדם מרמים אותי וממרים את פי. אני לא צודק? האין זו אסטרטגיית ההישרדות של האדם? מי אי-פעם הביא אותי לידי ביטוי בחייו? מי אי-פעם רומם אותי בפני אחרים? מי אי-פעם התחייב בפני הרוח? מי אי-פעם עמד איתן בעדותו עליי בפני השטן? מי אי-פעם הוסיף כנות ל"נאמנותו" כלפיי? מי אי-פעם סולק על ידי התנין הגדול האדום כאש בגללי? בני האדם שמו את מבטחם בשטן; הם מומחים בהתרסה נגדי; הם הממציאים של ההתנגדות אליי; והם מוסמכים בהונאה שלי. למען גורלו שלו, האדם מחפש פה ושם על פני האדמה. כשאני מאותת לו לבוא אליי, הוא נותר אדיש לערכי הרב וממשיך להאמין בעצמאותו, מתוך רצון שלא להיות למעמסה על אחרים. השאיפות של האדם הן יקרות ערך, אך השאיפות של אף אדם מעולם לא זכו בציון מושלם – הן כולן מתפוררות לפניי וקורסות בשקט מוחלט.
כשקולי נישא ועיניי יורות אש, אני משגיח על כל פני האדמה ומשקיף על התבל כולה. האנושות כולה מתפללת אליי, נושאת עיניים אליי, מפצירה בי להפסיק לכעוס ונשבעת שלא להתמרד בי עוד. אולם אנחנו כבר לא בעבר – אנחנו בהווה. מי יכול להשיב את רצוני? התפילה שבלבם של בני האדם או מוצא פיהם ודאי לא יכולים לעשות זאת, הלא כן? מי הצליח לשרוד עד הווה שלא בזכותי? מי שורד שלא בזכות מוצא פי? על מי אני לא משגיח? כשאני מבצע את עבודתי החדשה על פני כל האדמה, מי יכול היה להתחמק ממנה אי-פעם? האם ייתכן שההרים מסוגלים לחמוק על שום גובהם? האם ייתכן שהמים מסוגלים להתגונן ממנה על שום מרחביהם העצומים? בתוכניתי, מעולם לא הנחתי לשום דבר להימלט, ולכן מעולם לא היה אף אדם ושום דבר שהחליק מבין אצבעותיי. כיום, שמי הקדוש זוכה להלל באנושות כולה, ושוב, דברי מחאה מועלים נגדי באנושות כולה, ונפוצות אגדות באנושות כולה על היותי על פני האדמה. אני לא סובלני כלפי בני אדם המותחים עליי ביקורת, ואני גם לא סובלני כלפי האופן שבו הם מפרידים את גופי, יתרה מזו, אני לא סובלני כלפי ההשמצות נגדי. משום שהאדם מעולם לא הכיר אותי, הוא תמיד התנגד אליי והונה אותי, ולא הוקיר את רוחי או נצר את דבריי בלבו. על כל מעשה ופעולה של האדם, ועל היחס שלו כלפיי, אני נותן לו את "הגמול" הראוי. לכן כל בני האדם פועלים בציפייה לגמול, ואף אחד מהם מעולם לא עשה כל עבודה הכרוכה בהקרבה עצמית. בני אנוש לא מוכנים להתמסר אליי באופן שאינו אנוכי, ובמקום זאת, הם מתענגים על הגמול שניתן לקבל בחינם. על אף שפטרוס הקדיש את עצמו בפניי, הוא לא עשה זאת כדי לקבל גמול מחר, אלא כדי להכיר אותי היום. האנושות מעולם לא יצרה איתי קשר אמיתי, אלא שוב ושוב באה איתי במגע באופן שטחי במחשבה שכך, ללא מאמץ כלשהו, היא תוכל לזכות ממני לאישור. התבוננתי עמוק בלבו של האדם, וכך גיליתי בעומקי עומקו "מכרה מלא שפע." זה דבר שאפילו האדם עצמו עוד לא מודע לו, אך שאני גיליתי מחדש. לכן, רק לאחר שבני האנוש רואים את "הראיות החותכות," הם חדלים מההתבזות הצדקנית שלהם ומודים בטומאתם בכפות ידיים מושטות. לבני האדם יש הרבה דברים חדשים וטריים שאני יכול "לסחוט" להנאת האנושות כולה. לא רק שאני לא מפסיק את עבודתי משום שהאדם מנוטרל, אלא שאני ממשיך לתקן ולקיים אותו על פי התוכנית המקורית שלי. האדם הוא כמו עץ פרי: ללא קיצוץ וגיזום, העץ לא יניב פירות, והתוצאה היא ענפים קמלים ועלים נושרים, ללא פירות הנופלים ארצה.
האדם חי בתוך האור, אך הוא לא מודע לערכו הרב של האור. הוא לא יודע את מהותו של האור ואת מקורו של האור, ויתרה מזו, הוא לא יודע למי האור שייך. מיד לאחר שהענקתי לאדם את האור, בחנתי את מצבו של האדם: משום האור, כל בני האדם משתנים וגדלים, והם עזבו את החושך. אני מביט בכל פינה בתבל ורואה שההרים נבלעים בערפל, שהמים קפאו מהקור, ושמשום בואו של האור, בני האדם מביטים למזרח בתקווה לגלות משהו יותר יקר ערך – אך האדם עדיין לא מסוגל לזהות כיוון ודאי בתוך הערפל. מפני שהעולם כולו מכוסה בערפל, כשאני מביט מתוך העננים, האדם אף פעם לא מגלה את קיומי. האדם מחפש משהו על פני האדמה; נדמה שהוא תר אחר מזון; נדמה שהוא מתכוון להמתין לבואי, אך הוא לא מכיר את יומי, וכל מה שהוא יכול לעשות הוא להביט לעתים תכופות בנצנוץ האור במזרח. מבין כל העמים, אני מחפש בני אדם שהם באמת כלבבי. אני מהלך בקרב כל העמים וחי בקרב כל העמים, אך האדם בריא ושלם על פני האדמה, ולכן איש לא באמת כלבבי. בני האדם לא יודעים איך לדאוג לרצוני, הם לא יכולים לראות את מעשיי, הם לא יכולים לנוע באור והאור לא יכול להאיר אותם. על אף שהאדם תמיד נצר את דבריי בלבו, הוא לא מסוגל לזהות את מזימותיו הערמומיות של השטן. מפני ששיעור קומתו של האדם עלוב מדי, הוא לא מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה. האדם מעולם לא אהב אותי בכנות. כשאני מרומם אותו, הוא מרגיש לא ראוי לכך, אך זה לא גורם לו לנסות לְרַצות אותי. הוא בסך הכל מחזיק בידו את המעמד שנתתי לו ובוחן אותו בקפידה. משום שהוא אדיש לחביבותי, הוא מתעקש במקום זאת לזלול את הברכות שמעמדו טומן בחובו. האין זה הליקוי של האדם? כשההרים זזים, האם הם יכולים לשנות את מסלולם כדי לא לפגוע במעמדכם? כשהמים זורמים, האם הם יכולים לעצור לפני מעמדכם? האם מעמדכם יכול להניע את השמיים והארץ לאחור? פעם הייתי רחום כלפי האדם שוב ושוב, אך איש לא הוקיר זאת או נצר זאת בלבו – הוא בסך הכל הקשיב לכך כאל סיפור או קרא זאת כרומן. האם דבריי באמת לא מרגשים את לבו של האדם? האם לאמירותיי אין כל השפעה? האם ייתכן שאיש לא מאמין בקיומי? האדם לא אוהב את עצמו – במקום זאת, הוא עושה יד אחת עם השטן כדי לתקוף אותי ומשתמש בשטן כ"נכס" כדי לשרת אותי. אני אחדור לכל מזימותיו הערמומיות של השטן ואמנע מבני האדם על פני האדמה ללכת שולל אחרי השטן, כדי שהם לא יתנגדו לי משום קיומו של השטן.
האדם נכשל לאורי ועומד איתן בזכות ישועתי. כשאני מביא ישועה לתבל כולה, האדם מנסה למצוא דרכים להיכנס אל זרם השיקום שלי, אך יש בני אדם רבים שנמחים כליל בשטף השיקום הזה; יש בני אדם רבים שטובעים ושוקעים במים הסוחפים; ויש גם בני אדם רבים שעומדים איתן בשטף, שמעולם לא איבדו את הצפון ולכן הלכו בעקבות השטף עד היום. אני מתקדם במקביל לאדם, אך הוא בכל זאת מעולם לא הכיר אותי – הם מכיר רק את הבגדים שאני לובש כלפי חוץ, אך הוא לא מודע לשפע שנסתר בקרבי. אף על פי שאני מקיים את האדם ונותן לו דברים בכל יום, הוא לא מסוגל לקבלה אמיתית ולא יכול לקבל את כל השפע שאני נותן לו. שום דבר משחיתותו של האדם לא נסתר מעיני – בעיני, עולמו הפנימי הוא כמו השתקפות הירח הבהירה במים. אני לא משחק עם האדם במשחקים, ולא יוצא איתו ידי חובה. העניין הוא שהאדם לא מסוגל ליטול אחריות על עצמו, ולכן האנושות כולה תמיד הייתה מסואבת, וגם כיום היא לא מסוגלת להיחלץ מהסיאוב הזה. האנושות המסכנה ומעוררת הרחמים! מדוע האדם אוהב אותי, אך הוא לא מסוגל לציית לכוונותיה של רוחי? האם באמת לא התגליתי לאנושות? האם האנושות באמת מעולם לא ראתה את פניי? האם ייתכן שלא הייתי מספיק רחום כלפי האנושות? הו, המורדים מבין האנושות כולה! עליי להשמיד אותם תחת רגליי, עליי להעלים אותם בהטלת ייסורים עליהם, וביום שבו המפעל האדיר שלי יושלם, עליי להרחיק אותם משאר האנושות, כדי שהאנושות כולה תכיר את פרצופם המכוער. הסיבה לכך שהאדם רואה את פניי ושומע את קולי רק לעתים רחוקות היא שהעולם כולו דלוח מדי, וההמולה בו רמה מדי, ולכן האדם עצל מכדי לחפש את פניי ולנסות להבין את לבי. האין זו הסיבה לשחיתותו של האדם? האין זו הסיבה לכך שהאדם נזקק? תמיד קיימתי את האנושות כולה; אלמלא כן, אילו לא הייתי רחמן, מי היה שורד עד היום? השפע שבי הוא ייחודי, אך גם כל האסונות נמצאים בידיי, ומי מסוגל להימלט מאסון מתי שרק ירצה? האם תפילותיו של האדם מאפשרות לו לעשות זאת? או שמא הדמעות שבלבו של האדם מאפשרות זאת? האדם מעולם לא התפלל אליי באמת, ולכן מתוך האנושות כולה, איש מעולם לא חי את כל חייו לאור האמת, ובני האדם חיים רק תחת הבלחות אקראיות של האור. זה מה שגרם לכך שהאנושות נזקקת כיום.
השפע בביתי רב מספור ובלתי-נתפס, אך האדם מעולם לא בא אליי כדי ליהנות ממנו. הוא לא מסוגל ליהנות ממנו לבדו וגם לא מסוגל להתגונן בכוחות עצמו. במקום זאת, הוא תמיד שם את מבטחו באחרים. מבין כל בני האדם שאני מתבוננן בהם, איש מעולם לא חיפש אותי במכוון ובאופן ישיר. כל בני האדם מתייצבים בפניי לאחר שאחרים דחקו בהם לעשות זאת – הם נוהים אחר הרוב ולא רוצים לשלם את המחיר או להקדיש את הזמן כדי להעשיר את חייהם. לכן אין אף אדם שאי-פעם חי במציאות, וכל בני האדם חיים חיים ללא משמעות. משום האורחות והמנהגים ארוכי השנים של האדם, גופם של כל בני האדם רווי בריח האדמה הארצית. כתוצאה מכך, האדם הפך לאדיש; הוא שווה נפש לנוכח חורבן העולם, ובמקום זאת, הוא מתעסק בהנאה בעולם הקפוא הזה. חיי האדם חסרים כל חמימות ונעדרים כל טעם אנושי או אור, אך הוא התרגל לכך והוא מעביר חיים שלמים ללא ערך שבהם הוא נחפז אנה ואנה מבלי להשיג דבר. יום המוות הולך וקרב כהרף עין, והאדם ימות מוות מר. בעולם הזה, הוא מעולם לא השיג דבר או זכה בדבר – הוא רק בא בחופזה ועוזב בחופזה. איש מבני האדם שאני משקיף עליהם מעולם לא הביא דבר או לקח דבר, ולכן האדם מרגיש שהעולם לא הוגן. אולם איש לא מוכן להסתלק מהר יותר. בני האדם סתם מחכים ליום שבו ההבטחה שלי מהשמיים תרד פתאום אל בני האדם ותאפשר להם לחזות שוב בדרך לחיי נצח כשהם סוטים מדרך הישר. לכן האדם מפתח קיבעון לכל מעשה ופעולה שלי כדי לראות אם אני באמת מקיים את מה שהבטחתי לו. כשהוא בעיצומם של סבל או מכאוב עצום, או כשהוא עובר ניסיונות ועומד להיכשל, האדם מקלל את יום הולדתו ומייחל להיחלץ מצרותיו ולעבור למקום אידאלי אחר. אולם, עם חלוף הניסיונות, האדם מתמלא שמחה. הם מברך על יום הולדתו על פני האדמה ומבקש שאברך את יום הולדתו. באותו רגע, האדם כבר לא מזכיר את השְבועות של העבר מפחד עז שהמוות יבוא אליו בשנית. כשידיי מרוממות את העולם, בני האדם רוקדים בשמחה ומפסיקים להיות עצובים וכולם נתלים בי. כשאני מכסה את פניי בידיי ומבריח את בני האדם אל מתחת לאדמה, הם מיד חווים קוצר נשימה והם בקושי מסוגלים לשרוד. הם כולם קוראים אליי בפחד עז שאשמיד אותם, משום שהם כולם רוצים לחזות ביום שבו אזכה לכבוד. האדם הופך את יומי ליסוד קיומו, והאנושות שרדה עד היום רק מפני שבני האדם מחכים בשקיקה ליום שבו כבודי יגיע. הברכה שגזרתי היא שמי שנולד באחרית הימים הוא מאלה שהתמזל מזלם לחזות בכל כבודי.
יאה לאנושות להשתמש בדבריי כתשתית להישרדותה. האדם חייב לבסס את חלקו האישי בכל חלק מדבריי – אחרת האדם ימיט על עצמו אסון, כאילו הוא שאף להשמדתו שלו. האנושות לא מכירה אותי, ומשום כך, במקום להציע לי את חייהם בתמורה, כל מה שבני האדם עושים הוא להתהלך לפניי עם אשפה בידיהם במטרה לְרַצות אותי. אולם אני לא מרוצה כלל וכלל מהמצב הקיים, ואני ממשיך להציב דרישות לאנושות. אני אוהב את המחוות של האדם, אבל אני שונא את הסחיטות שלו. לכל בני האדם יש לב מלא בתאוות בצע – נדמה שהלב האנושי משועבד לשטן והאדם לא מסוגל לצאת לחופשי ולהעניק לי את לבו כקורבן מנחה. כשאני מדבר, האדם מקשיב לקולי בריתוק, אך כשאני מפסיק לדבר, הוא ממשיך שוב ב"עסקים" שלו וחדל לגמרי להתייחס לדבריי, כאילו דבריי הם נספח לעסקים שלו. תמיד החמרתי עם האנושות, אך יחד עם זאת הייתי סבלני ורחב לב אל האנושות. לכן, בזכות רחמיי, בני האנוש הפכו כולם לגאוותנים שלא מסוגלים למודעות עצמית ולאינטרוספקטיבה, והם מנצלים את הבלגתי כדי להונות אותי. לאף אחד מהם לא אכפת ממני באמת, ואף אחד מהם לא נוצר אותי באמת כדבר יקר ללבו – רק כשיש להם רגע פנאי, הם מביעים כלפיי כבוד שטחי. גם כך, המאמץ שהשקעתי באדם הוא רב לאין ערוך. הקדשתי לאדם עבודה מסוג חסר תקדים, ומלבד זאת, הענקתי לו עול נוסף כדי שהאדם יוכל לרכוש ידע ולהשתנות באמצעות מה שיש לאלוהים ומה שאלוהים הינו. אני לא דורש מהאדם להיות צרכן בלבד, אלא שאני דורש ממנו להפוך אותו ליצרן המסוגל להביס את השטן. אני אומנם לא דורש דבר מהאדם, אך כן יש לי אמות מידה לדרישות שלי, מכיוון שיש למעשיי תכלית ועקרונות: אני לא משתעשע באקראי כפי שהאדם מדמיין, ואני לא מעצב את השמיים והארץ וכל צבא הבריאה מתוך גחמה. דרך עבודתי, האדם אמור להיות מסוגל לראות דבר מה ולהשיג דבר מה. אסור לו לבזבז את אביב נעוריו, או להתייחס לחייו כאל בגד שמצטבר עליו אבק מבלי משים. במקום זאת, עליו לעמוד על המשמר ולהגן על עצמו, ולקחת לעצמו מהשפע שלי כדי להסב לעצמו הנאה. עליו לעשות זאת למעני, עד אשר לא יוכל לשוב אל השטן, ולמעני הוא יפתח במתקפה על השטן. מה שאני דורש מהאדם פשוט כל כך, הלוא כן?
קולי מהדהד כרעם ומאיר את ארבע כנפות העולם ואת העולם כולו, ובעיצומם של הרעם והברק, האנושות מוכה אפיים ארצה. אף אדם לא עמד איתן בעיצומם של רעם וברק: רוב בני האדם מאבדים את העשתונות מרוב פחד בבוא אורי, והם לא יודעים מה לעשות. כשנצנוץ קלוש של אור מתחיל להבליח במזרח, בני אדם רבים מתעוררים בן-רגע מאשליותיהם, משום הנהרה המרגשת. אולם איש מעולם לא הבין שבא היום שבו אורי יורד ארצה. רוב רובם של בני האדם מוכים בהלם לנוכח הופעת האור. חלקם צופים במבט מרותק ומסוקרן בתנועת האור ובוחנים את כיוונו. אחרים עומדים דרוכים אל מול האור, כדי להיטיב להבין את מקורו. כך או כך, האם מישהו אי-פעם גילה עד כמה האור יקר ערך? האם מישהו אי-פעם הבחין בייחודיות האור? רוב רובם של בני האדם פשוט מבולבלים. האור פוצע את עיניהם ומשליך אותם לבוץ. אפשר לומר שתחת האור המעורפל הזה, הארץ מכוסה בתוהו ובוהו, והמראה כה עלוב שכל מי שבוחן אותו מקרוב נתקף מרה שחורה מוחצת. מכך אפשר להסיק שכאשר האור יגיע לשיא עוצמתו, מצבה של הארץ לא יאפשר לאנושות להתייצב בפניי. האור קורן על האנושות. שוב, הישועה של האור קורנת על האנושות אך האור גם פוצע. האם יש מישהו שהאור לא מכה אותו למוות? האם יש מישהו שיכול למצוא מפלט מבעירת האור? אני פסעתי על פני האדמה לאורכם ולרוחבם ופיזרתי בידיי את זרעי רוחי, כדי שכל האנושות על פני האדמה תתרגש ממני. ממרום השמיים, אני מביט מטה על כל פני האדמה וצופה בתופעות הגרוטסקיות והמופלאות של היצורים שעל פני האדמה. נראה שפני האוקיינוסים סובלים מזעזועי רעידת אדמה: עופות ים מתעופפים אנה ואנה בחיפוש אחר דגים לבלוע. לעומת זאת, הדבר לא ידוע כלל בקרקעית הים, שהתנאים על פני הים כלל לא מצליחים לעורר בה כל תגובה, משום שקרקעית האוקיינוס שלווה כמו הרקיע השלישי: כאן, בעלי חיים קטנים כגדולים חיים יחד בהרמוניה ולעולם לא שרויים ב"קונפליקטים של פה ולשון". מבין שפע התופעות המשונות והבלתי צפויות, האנושות היא זו שהכי מתקשה לְרַצות אותי. זאת משום שהמעמד שנתתי לאדם גבוה מדי, ולכן השאיפות שלו גדולות מדי, ובעיניו יש תמיד מרדנות כלשהי. אני מטיל משמעת ושופט את האדם בקפדנות רבה וברחמים רבים, אך האנושות לא מודעת לכך כלל וכלל. מעולם לא נהגתי באף בן אנוש בקשיחות – רק כשהאנושות המרתה את פי, הבאתי עליה עונש הולם, ורק כשהאנושות הייתה חלשה, הגשתי לה עזרה הולמת. אולם כשהאנושות תתנכר לי, ויתרה מזאת, כשהיא תשתמש בתכסיסים הערמומיים של השטן כדי להתמרד בי, אני אשמיד את האנושות תכף ומיד מבלי להותיר לבני האדם אף הזדמנות להפגין את כישוריהם בפניי, כדי שהם לעולם לא יהיו מסוגלים להתהלך ביהירות בהוד והדר ולהתעמר בזולת על פני האדמה.
יש דברים רבים כל כך שאני רוצה לומר לאדם, דברים רבים כל כך שעליי לומר לו. אולם יכולות האדם לקבלם דלות מדי: הוא לא מסוגל להבין את דבריי בשלמותם, כפי שאני מביע אותם, והוא מבין רק היבט אחד ונותר בור באשר להיבטים האחרים. אך אינני ממית את בני האדם בשל חוסר האונים שלהם, ואינני מתמלא עצב בשל חולשתם. אני רק עושה את עבודתי ומדבר כפי שעשיתי תמיד, למרות שבני האדם לא מבינים את רצוני. בבוא היום, בני האדם יכירו אותי בעומק לבם ויזכרו אותי במחשבותיהם. כשאעזוב את העולם, יהיה זה גם בדיוק כשאעלה על כס המלוכה בלבם של בני האדם, כלומר זה יהיה הזמן שבו כל בני האדם יכירו אותי. יהיה זה גם הזמן שבו בניי ועמי ימשלו בעולם. בני האדם המכירים אותי יהיו ללא ספק עמודי התווך של מלכותי, והם היחידים שיהיו כשירים למשול ולהיות בעלי כוח במלכותי. כל בני האדם שמכירים אותי ניחנים בהווייתי ומסוגלים להביא אותי לידי ביטוי בקרב כל בני האדם. לא משנה לי באיזו מידה בני האדם מכירים אותי, איש לא יכול להפריע לעבודתי בכל דרך שהיא, ובני האדם לא יכולים להגיש לי סיוע או לעשות עבורי דבר. האדם יכול רק לנהוג לפי הנחייתי ואורי ולחפש את רצוני באור זה. כיום, בני האדם נעשו כשירים, והם מאמינים שהם מסוגלים להלך לפניי בגאוותנות ולצחוק ולהתבדח איתי בלי כל שמץ של מעצורים, והם פונים אליי כאילו אני ברמתם. אולם האדם עדיין לא מכיר אותי, והוא עדיין מאמין שבעיקרו של דבר אנחנו שווים, שגם הוא וגם אני בשר ודם, וגם הוא וגם אני חיים בעולם האנושי. יראתו כלפיי דלה מדי. הוא ירא אותי בנוכחותי, אך אינו מסוגל לשרת אותי בפני רוחי. נדמה שבעיני האדם, רוחי איננה קיימת בכלל. כתוצאה מכך, אף אדם לא הכיר את רוחי אי-פעם, ובני האדם רואים אך ורק גוף של בשר ודם, והם לא תופסים את רוח האל. האם רצוני יכול באמת יכול לבוא לידי ביצוע כך? בני האדם מומחים בהונאתי. נדמה שהשטן אימן אותם במיוחד כדי לשטות בי. אבל השטן לא מדאיג אותי. עדיין אשתמש בחוכמתי לכבוש את האנושות כולה ולהביס את משחית כל בני האדם, כדי שמלכותי תוכל לקום על פני האדמה.
