מזמורי דברי אלוהים | כל הדברים חיים תחת הכללים

הברק ממזרח | מזמורי דברי אלוהים | כל הדברים חיים תחת הכללים והחוקים שקבע אלוהים

אלפי שנים חלפו.

בני האדם עדיין נהנים מהאור והאוויר שהעניק להם אלוהים.

בני האדם עדיין שואפים ונושפים את האוויר שנשף אלוהים בעצמו.

בני האדם עדיין נהנים מהדברים שיצר אלוהים: דגים, ציפורים, פרחים וחרקים.

בני האדם עדיין נהנים מכל הדברים, כל הדברים שסיפק להם אלוהים. 

יום וליל עדיין מחליפים זה את זה בלי הרף.

ארבע העונות מתחלפות כסדרן.

האווזים העפים בשמיים עוזבים בחורף ושבים באביב. 

הדגים השוחים במים לעולם לא עוזבים את הנהרות והנחלים, את ביתם.

דבר אלוהים | פירושים לאמירה התשיעית

הברק ממזרח | דבר אלוהים | פירושים לאמירה התשיעית

בדמיונם של בני האדם, אלוהים הוא אלוהים, והאדם הוא האדם. אלוהים לא מדבר בשפת בני האדם, והאדם לא מדבר בשפתו של אלוהים. בעיני אלוהים, הדרישות שהאדם מציב לו הן קלות, ואילו האדם לא מסוגל לעמוד בדרישות שאלוהים מציב לאדם או אפילו להעלות אותן בדעתו. עם זאת, ההיפך הגמור הוא הנכון: אלוהים מבקש מהאדם רק "עשירית אחוז". לא זו בלבד שזה מדהים את כולם, אלא שזה גם מבלבל את כולם מאוד, כאילו הם בלב ים. רק הודות לנאורות שאלוהים מעניק ורק הודות חסדו של אלוהים, בני האדם זוכים להכיר במקצת את רצונו של אלוהים. אולם ב-1 במרץ, כל בני האדם נדהמו וגירדו את ראשם בבלבול. אלוהים דרש שאנשיו יהיו שלג מבהיק ולא ענן שדואה באוויר. אם כן, מה מציינות המילים "שלג מבהיק"? ומה מציינות המילים "ענן דואה באוויר"? בשלב הזה, אלוהים נמנע במכוון מביאור המשמעות הפנימית של המילים האלה. זה גורם לבני האדם לבלבול, מה שמגביר את אמונתם במהלך חיפושם. זאת משום שזו דרישה ספציפית מבני עמו של אלוהים, ולא משהו אחר, ולכן כולם מקדישים זמן רב יותר בחשיבה על המילים הבלתי נתפסות האלה. כתוצאה מכך, רעיונות שונים צצים במוחם, פתיתי שלג שמרחפים באוויר חולפים לנגד עיניהם, והעננים הדואים ברקיע מיד עולים בדעתם. מדוע אלוהים דורש שבני עמו יהיו כמו שלג מבהיק, ולא כמו ענן שדואה באוור? מה המשמעות האמיתית כאן? למה המילים האלה מתייחסות באופן ספציפי? לא זו בלבד ש"שלג מבהיק" מייפה את הנוף, אלא שהוא טוב לחקלאות – הוא טוב בחיסול חיידקים. אחרי שלג כבד, כל החיידקים מכוסים בשלג במבהיק, ולפתע כל המרחב שוקק חיים. בדומה לכך, לא זו בלבד שבני עמו של אלוהים חייבים להכיר את אלוהים בהתגלמותו, אלא שעליהם גם להיכנע לעובדת התגלמותו של אלוהים, ולהביא לידי ביטוי בכך אנושיות רגילה. זה האופן שבו השלג מייפה את הנוף. בסופו של דבר, בגרותם של בני עמו של אלוהים תשים קץ לתנין הגדול האדום כאש, מה שייסד את מלכותו של אלוהים על פני האדמה, יפיץ את שמו הקדוש של אלוהים ויהלל אותו, כך שכל המלכות על פני הארץ תתמלא בצדק של אלוהים, תקרן בזוהרו של אלוהים ותנצנץ בכבודו של אלוהים, וכל העולם יתמלא בשלווה ובשביעות רצון, שמחה וסיפוק, ויופי מתחדש עד אין קץ. המכות השונות הקיימות בהווה – מאפייני הטבע השטני המושחת, כגון רשע, הסתאבות ומרמה, רצונות רעים וכן הלאה – ממוגרות כולן, וכך מתחדשים השמיים והארץ. זה הפירוש האמיתי של המילים "אחרי שלג כבד". בני האדם שהם עננים שדואים באוויר הם אלה שהולכים אחרי העדר שאלוהים דיבר עליו. אם יהיה פיתוי מהשטן ואם יהיו ניסיונות מאלוהים, הם מיד ידאו הלאה ויפסיקו להתקיים. אפילו מהותם לא תשרוד, מכיוון שהיא נמוגה זה מכבר. אם בני האדם יהיו עננים שדואים באוויר, לא זו בלבד שהם לא יהיו מסוגלים להביא לידי ביטוי את צלמו של אלוהים, אלא שהם גם ימיטו בושה על שמו של אלוהים. זאת מכיוון שבני אדם כאלה עלולים להיחטף בכל מקום ובכל זמן – הם המזון שהשטן אוכל, וכשהשטן ישבה אותם, הם יבגדו באלוהים וישרתו את השטן. מובן שזה ממיט בושה על שמו של אלוהים. זה הדבר שאלוהים מתרעם עליו יותר מכל, ואלה הם אויביו של אלוהים. לפיכך, גם אין להם מהות של בני אדם רגילים וגם אין להם כל ערך שימושי של ממש. זו הסיבה לכך שאלוהים מציב דרישות כאלה לבני עמו. אולם אחרי שבני האדם מבינים את המילים האלה במידה כלשהי, אין להם מושג מה עליהם לעשות, מכיוון שהנושא עבר מדברי האל אל אלוהים עצמו, מה שמציב אותם במצב קשה: "זאת משום שבאתי מארץ הקודש, שלא כמו הלוטוס, שיש לו רק שם, ולא מהות משום שהוא בא מהרפש ולא מארץ הקודש." מדוע אלוהים מתאר את לידתו של אלוהים עצמו, אחרי שהוא מדבר על הדרישות שהוא מציב לבני עמו? האם ייתכן שיש קשר בין השניים? בהחלט, יש קשר טבעי ביניהם – אחרת, אלוהים לא היה מדבר כך אל בני האדם. בין העלים הירוקים, הלוטוס מתנודד ברוח העדינה אנה ואנה. מראהו נאה והוא מוערך מאוד. בני האדם לא יודעים ממנו שובע, והם משתוקקים לשחות במים, לקטוף את הגבעול ולהסתכל יותר מקרוב. אולם אלוהים אומר שהלוטוס בא מהרפש, ושיש לו רק שם ולא מהות. נדמה שאלוהים לא מייחס חשיבות ללוטוס, ומדבריו אפשר להבין בבירור שהוא מתעב אותם במידה מסוימת. לאורך העידנים, בני אדם רבים הרעיפו שבחים על צמח הלוטוס, משום שהוא צומח מהרפש מבלי להיטמא ממנו, עד כדי כך שאין לו אח ורע, ושהוא מדהים באופן בל יתואר. אולם בעיני אלוהים, הלוטוס חסר ערך – וזה בדיוק ההבדל בין אלוהים והאדם. די בכך כדי להראות את הפער בין אלוהים והאדם, פער רחב יותר מאשר זה שבין קצה הרקיע ותחתית האדמה. משום שהלוטוס בא מהרפש, כל החומרים המזינים שהוא זקוק להם באים משם. העניין הוא שהלוטוס מסוגל להתחפש, ולספק בכך מראה מרהיב. רוב בני האדם רואים רק את המראה החיצוני היפהפה של הלוטוס, אך איש מהם לא רואה שהחיים שבתוך הלוטוס מטונפים וטמאים. לפיכך, אלוהים אומר שיש לו רק שם ולא מהות – וזה נכון ומדויק לגמרי. וזה גם מצבם המדויק של בני עמו של אלוהים כיום, הלא כן? הם רק נשמעים לאלוהים ומאמינים בו באופן חיצוני. בפני אלוהים, הם מתרפסים ומתרוצצים כדי לגרום לאלוהים להיות מרוצה מהם. לעומת זאת, בפנים, הם מלאים בטבע השטני המושחת, ובטנם מלאה בטומאה. לפיכך, אלוהים מציב לאדם שאלות, ושואל אם נאמנותו לאלוהים נגועה בטומאה, או אם היא טהורה ושלמה. כשבני האדם היו עושי שירות, רבים מהם היללו אל אלוהים בפיהם אך קיללו אותו בלבם. בפיהם, הם היו צייתנים כלפי אלוהים, אך בלבם, הם המרו את פיו של אלוהים. פיהם ביטא מילים שליליות, ובלבם הם הסתירו התנגדות לאלוהים. היו אפילו כאלה שפעולותיהם היו מתואמות: פיהם פלט גידופים והחוו בידיהם בהפקרות מוחלטת, וביטאו באופן חיוני ומלא חיים את פניו האמיתיים של התנין הגדול האדום כאש. הם באמת ראויים לכינוי 'צאצאיו של התנין הגדול האדום כאש'. אולם כיום, הם מעמידים פנים שהם עושים שירות נאמנים ומתנהגים כמו בני עמו הנאמנים של אלוהים – אין להם בושה! אין זה פלא – הם הגיעו מהרפש, ולכן הם לא יכולים שלא לגלות את פרצופם האמיתי. משום שאלוהים קדוש וטהור, ואמיתי וממשי, בשרו נובע מרוח האל. זה מוחלט ומעבר לכל ספק. לא רק היכולת לשאת עדות על אלוהים עצמו, אלא גם היכולת להגשים את רצונו של אלוהים לחלוטין: זה צד אחד של מהותו של אלוהים. העובדה שהבשר נובע מרוח האל עם צלם האל פירושה שהבשר שרוח האל לובשת שונה במהותו מבשרו של האדם, וההבדל הזה טמון בעיקר ברוח האדם. המילים 'רוח האל עם צלם האל' מתייחסות לכך שכתוצאה מכך שהאלוהיות מכוסה באנושיות רגילה, היא מסוגלת לעבוד כרגיל בפנים, וזה לא על-טבעי כלל ועיקר, והאנושות לא מגבילה זאת. המילים 'צלמה של רוח האל' מתייחסות לאלוהיות גמורה, והאנושות לא מגבילה זאת. מכיוון שכך, ניתן לגמרי להביא לידי ביטוי בבשר, שלא רק רגיל ויציב, אלא גם מלכותי ומלא חמה, את טבעו היסודי וצלמו האמיתי של אלוהים. הבשר והדם של ההתגלמות הראשונה יכול היה להציג רק את האל השייך לתפיסותיהם של בני האדם, כלומר אלוהים בהתגלמותו הראשונה היה מסוגל לעשות את האותות והמופתים ולשאת נבואות. לפיכך, הוא לא הביא לידי ביטוי באופן מלא את מציאות האל, ולכן הוא לא היה התגלמותה של רוח האל עם צלם האל. הוא היה רק המראה הישיר של אלוהיות. ומשום שהוא התעלה על האנושיות הרגילה, הוא לא נקרא האל המעשי המלא עצמו, אלא שהיה בו נופך של האל המעורפל שבשמיים – הוא היה האל של תפיסותיהם של בני האדם. זה ההבדל המהותי בין שתי ההתגלמויות.