דבר אלוהים | האמירה השתים עשרה

הברק ממזרח | דבר אלוהים | האמירה השתים עשרה

כשהברק יוצא ממזרח – וזה גם בדיוק הרגע שבו אני מתחיל לדבר – ברגע שהברק יוצא, הרקיע כולו מואר, וכל הכוכבים מתחילים לשנות את צורתם. נדמה שהאנושות כולה עוברת ניקוי ומיון נאותים. תחת הזוהר של קרן האור הזאת ממזרח, כל בני האדם מתגלים בצורתם המקורית ועיניהם מוכות בסנוורים ומפסיקות לפעול מרוב בלבול. על אחת כמה וכמה, הם לא מסוגלים להסתיר את פרצופם המכוער. שוב, הם כמו בעלי חיים הבורחים מאורי בחיפוש אחר מחסה במערות שבהרים. אולם אף אחד מהם לא יכול להימלט מאורי. כל בני האנוש נתקפים אימה וחרדה וממתינים בציפייה. עם הופעת אורי, כולם שמחים על יום הולדתם, ולצד זאת, כולם מקללים את יום הולדתם. אי-אפשר לבטא רגשות מנוגדים. דמעות של ענישה עצמית נקוות לנהרות, נישאות למרחקים בזרם הסוחף ונעלמות כליל בן-רגע. שוב, יומי הולך וקרב על האנושות, ושוב הוא מעורר את האנושות לחיים ומעניק לאנושות נקודת פתיחה חדשה. לבי פועם, ולפי קצב פעימות לבי, המים רוקדים בשמחה והגלים, על פי הקצב, מכים בשוניות הסלעיות. קשה לבטא את מה שבלבי. אני רוצה שכל הדברים הטמאים יישרפו ויהפכו לאפר ברגע שאביט בהם. אני רוצה שכל בני המרי ייעלמו מפניי ויחדלו להתקיים. לא רק שיצרתי נקודת פתיחה חדשה במקום מגוריו של התנין הגדול האדום כאש, אלא שגם התחלתי בעבודה חדשה בתבל. במהרה, ממלכות העולם יהפכו למלכותי. במהרה, ממלכות העולם יפסיקו להתקיים אחת ולתמיד משום מלכותי, משום שכבר ניצחתי, משום שחזרתי כמנצח. התנין הגדול האדום כאש מיצה את כל המשאבים האפשריים כדי לשבש את תוכניתי, בתקווה למחות את עבודתי מעל פני האדמה, אך האם אני יכול לאבד תקווה משום תכסיסיו הערמומיים? האם ייתכן שאיומיו יפחידו אותי כל כך שאאבד את הביטחון העצמי שלי? מעולם לא הייתה אפילו ישות אחת בשמיים או בארץ שלא החזקתי בכף ידי. הדבר נכון במיוחד לגבי התנין הגדול האדום כאש, הגורם הזה המהווה לי ניגוד גמור? גם הוא רק חפץ שאני שולט בו בידיי, הלא כן?

הברק ממזרח | נוהג (8)

יש יותר מדי דברים בנוגע לבני האדם שסוטה ושגוי. הם לעולם לא מצליחים להשתלט על עצמם, ולכן, עדיין צריך לכוון אותם לעלות על המסלול הנכון. במילים אחרות, הם צריכים להיות מסוגלים להסדיר את חייהם האנושיים ואת חיי הרוח שלהם, להנהיג את שני ההיבטים, ולא צריך להיות להם צורך לקבל תמיכה והכוונה לעתים קרובות. רק כך יהיה להם שיעור קומה אמיתי. פירוש הדבר יהיה שבעתיד, כשלא יהיה מי שיכוון אתכם, אתם בכך זאת תהיו מסוגלים לחוות חוויות בעצמכם. כיום, אם הבנתם מה חיוני ומה לא, בעתיד, תהיו מסוגלים להיווכח במציאות. כיום, אתם מובלים אל הנתיב הנכון שמאפשר לכם להבין אמיתות רבות, ובעתיד, תהיו מסוגלים להעמיק עוד יותר. אפשר לומר שמה שמתאפשר לבני האדם להבין כעת הוא הדרך הטהורה ביותר. כיום, אתם מסוגלים לעלות על המסלול הנכון, וכשיבוא יום, ואף אחד לא יכוון אתכם, אתם תנהגו ותעמיקו לפי הנתיב הטהור ביותר. כעת, מתאפשר לבני האדם להבין מה נכון ומה סוטה, ולאחר שהם יבינו את הדברים האלה, החוויות שלהם יעמיקו בעתיד. כיום, הדברים האלה שאתם לא מבינים מתוקנים, ונתיב ההיווכחות החיובית מתגלה לכם, ואחרי השלב הזה, העבודה תסתיים, ותתחילו לצעוד בנתיב שבני האנוש צריכים לצעוד בו. בזמן הזה, עבודתי תושלם, ומאותו רגע ואילך, אתם לא תיפגשו איתי יותר. כיום, שיעור קומתכם עדיין עלוב מדי. יש הרבה קשיים שנוגעים למהותו ואופיו של האדם, ויש גם כמה דברים מושרשים שעדיין לא שורשו. בני האדם עדיין לא מבינים את הפרטים המדוקדקים יותר של מהותם ואופיים, והם עדיין צריכים שאראה להם אותם. אחרת, לא הייתם יודעים. כשזה יגיע לשלב מסוים, והדברים שבעצמותיכם ודמכם יחשפו, זה מה שנקרא ייסורים ומשפט. אחתום את עבודתי רק לאחר שהיא תתבצע באופן יסודי ומלא. ככל שתיחשפו באופן עמוק יותר, כך תדעו דברים רבים יותר, וזה יהיה משמעותי מאוד עבור העדות העתידית שלכם והפיכתכם למושלמים בעתיד. רק לאחר שעבודת הייסורים והמשפט תתבצע באופן יסודי, זו תהיה עבודתי כולה, שתאפשר לכם להכיר אותי באמצעות הייסורים והמשפט שלי. לא רק שאתם תכירו את הטבע והצדק שלי, אלא באופן חשוב מזה, אתם תכירו את הייסורים והמשפט שלי. לרבים מכם יש תפיסות אדירות לגבי ה"חידוש" וה"פירוט" של עבודתי. כך או כך, עליכם לראות בעבודתי חדשה ומפורטת, ולהבין שאני מלמד אתכם לנהוג פנים אל פנים ויד ביד. רק זה יועיל לנוהג ולכך שתעמדו איתן בעתיד. אחרת, תהיו כמו עלים בשלכת – קמלים, צהובים ויבשים, ובלי כל ערך. עליכם לדעת שאני יודע הכל על לבכם ורוחכם. בנוסף, דעו לכם שהעבודה שאני עושה והדברים שאני אומר מעודנים מאוד. על פי הטבע והאיכות שלכם, עליכם לעבור טיפול כזה. רק כך תוכלו להכיר את הייסורים והמשפט שלי בבירור, ואפילו שאתם לא מכירים אותם היום, מחר אולי תכירו אותם. כל יציר נברא ייפול לנוכח דברי הייסורים והמשפט שלי, מכיוון שאני לא סובל התנגדות של אף אדם.

ברק ממזרח | כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

צעדו בדרכו של אלוהים: יראו את אלוהים וסורו מרע

יש אמרה שכדאי שתכירו. אני סבור שהאמרה הזו חשובה מאוד, משום שבאופן אישי, היא עולה בדעתי אינספור פעמים בכל יום. מדוע? משום שבכל פעם שאני נתקל במישהו, בכל פעם שאני שומע את סיפורו של מישהו, בכל פעם שאני שומע על חווייתו של מישהו או את עדותו על אמונתו באלוהים, אני תמיד משתמש באמרה הזו כדי לבחון אם האדם הזה הוא מסוג בני האדם שאלוהים רוצה ומסוג בני האדם שאלוהים אוהב. אם כן, מהי האמרה הזו? עכשיו כולכם ממתינים בקוצר רוח. כשאחשוף את האמרה, ייתכן שתתאכזבו, מפני שישנם כאלה ששילמו לה מס שפתיים במשך שנים רבות. אולם אני מעולם לא שילמתי לה מס שפתיים. אמרה זו שוכנת בלבי. אז מהי האמרה הזו? האמרה היא "צעדו בדרכו של אלוהים: יראו את אלוהים וסורו מרע." האין זה משפט פשוט ביותר? אולם על אף שהאמרה פשוטה, אדם שמבין אותה לעומק באמת ובתמים ירגיש שהיא כבדת משקל; שיש לה ערך רב לנוהג; שהיא שפה של חיים עם מציאות האמת; שהיא מטרה שמי שרוצה לְרַצות את אלוהים צריך לשאוף אליה כל חייו; ושהיא דרך שכל מי שמתחשב בכוונותיו של אלוהים צריך ללכת בה כל חייו. אז מה אתם חושבים? האם האמרה הזו היא אמת? האם יש לה חשיבות כזו? אולי ישנם כאלה שחושבים על האמרה הזו בניסיון להבין אותה לאשורה בעוד אחרים עדיין חשדניים כלפיה: האם האמרה הזו חשובה מאוד? האם היא חשובה מאוד? האם היא כה הכרחית וראויה להדגשה? אולי ישנם כאלה שלא אוהבים את האמרה הזו במיוחד משום שהם חושבים שמיצוי דרך האל כולה באמרה אחת לוקה בפישוט מופרז. ריכוז כל מה שאלוהים אמר לאמרה אחת מייחס לאלוהים מעט מדי חשיבות, הלא כן? האם כך הדבר? ייתכן שרובכם לא מבינים לגמרי את המשמעות העמוקה של המילים האלה. על אף שעכשיו אתם מכירים אותה, אין לכם כוונה לתת לה מקום בלבכם. אתם רק כותבים אותה, וחוזרים אליה ומהרהרים בה בזמנכם הפנוי. יש גם כאלה שאפילו לא יטרחו לשנן את האמרה, ועל אחת כמה וכמה לא ינסו להשתמש בה כיאות. אולם מדוע אני דן באמרה הזו? בלי קשר להשקפתכם או למחשבותיכם, עליי לדון באמרה הזו משום שהיא רלוונטית במיוחד לאופן שבו אלוהים קובע את סופו של האדם. בלי קשר למידה שבה אתם מבינים את האמרה הזו כעת ולגישתכם כלפיה, בכל זאת אומר לכם: אם בן אדם יכול להנהיג את האמרה הזו ולעמוד ברף של יראת אל והישמרות מרע, הוא מבטיח את הישרדותו ומבטיח את היותו אדם בעל סוף טוב. אם אתם לא יכולים לעמוד ברף שהאמרה הזו מציבה, אפשר לומר שסופכם לא ידוע. לפיכך, אני מדבר איתכם על האמרה הזו כדי שתתכוננו בדעתכם, וכדי שתדעו מה הרף שאלוהים משתמש בו כדי לאמוד אתכם. כפי שזה עתה ציינתי, האמרה הזו רלוונטית במיוחד לאופן שבו אלוהים מושיע את האדם ולאופן שבו הוא קובע את סופו של האדם. במה נעוצה הרלוונטיות הזו? אתם באמת רוצים לדעת, ולכן אדון בה היום.