דבר אלוהים | האמירה החמש עשרה

הברק ממזרח | דבר אלוהים | האמירה החמש עשרה

האדם הוא יצור חסר הכרה עצמית. אולם על אף שהוא לא מסוגל להכיר את עצמו, הוא מכיר כל דבר אחר כמו את כף ידו, כאילו הוא מעביר את הדברים האחרים בביקורת ומאשר אותם לפני שהוא אומר או עושה משהו, וכאילו הוא בוחן את כל הדברים האחרים לפניי ולפנים, לרבות מצבם הנפשי. הדבר נכון לגבי כל בני האנוש. האדם נכנס כיום לעידן המלכות, אך אופיו נותר כשהיה. בפניי, הוא פועל בהתאם לאופן פעולתי שלי, אך מאחורי גבי, הוא עדיין עוסק ב"ענייניו" הייחודיים. אולם כשהוא מסיים את ענייניו ומתייצב שוב לפניי, נדמה שהוא אדם אחר – הוא רגוע ברוב חוצפתו, פניו שלווים ודופק לבו יציב. זה בדיוק מה שהופך את האדם לנתעב כל כך, הלא כן? כמה בני אדם הם לגמרי דו-פרצופיים, ומציגים לי פרצוף אחד ואת השני חושפים מאחורי גבי? כמה בני אדם הם כמו שה בן יומו בפניי, אך הופכים לנמר רעבתן מאחורי גבי, ואז הופכים לציפור קטנה המתעופפת בעליזות מעל הגבעות? כמה בני אדם מפגינים תכליתיות ונחישות לפניי? כמה בני אדם באים אליי בחיפוש צמא ומשתוקק אחר דבריי, אך מואסים בהם ומתכחשים אליהם מאחורי גבי, כאילו דבריי קשים מנשוא? פעמים כה רבות, ויתרתי על תליית תקווה באנושות משום שראיתי שאויבי השחית אותה; פעמים כה רבות, ראיתי את האדם ניגש אליי בבכי ומתחנן למחילה, אך משום חוסר הכבוד העצמי וחוסר תקנה העיקש שלו, עצמתי את עיניי לנוכח מעשיו בכעס, אפילו כשלבו היה ישר וכוונותיו היו כנות; פעמים כה רבות, אני רואה שהאדם מסוגל להאמין ולשתף איתי פעולה, ורואה שנדמה שהוא חבוק בזרועותיי וטועם מחום החיבוק; פעמים כה רבות, ראיתי את התמימות, החיוניות והחביבות של עמי הנבחר, ואני תמיד מתענג על הדברים האלה בלבי. בני אנוש לא יודעים ליהנות מהברכות שהועדתי להם, משום שהם לא יודעים מה פירושם האמיתי של ברכה וסבל. זו הסיבה לכך שהאנושות אינה כנה בשום אופן בחיפושה אחריי. אילו לא היה יום מחר, מי מבין בני האדם הניצבים בפניי היה צחור כשלג וזך כאבן ירקן טהורה? אהבתכם כלפיי היא לא דבר שניתן לקבל תמורתו סעודה טעימה, חליפה אופנתית, או משרה רמה בשכר נאה, הלא כן? או שמא ניתן לקבל תמורתה אהבה מהזולת? ניסיונות לא גורמים לאדם לנטוש את אהבתו כלפיי, נכון? סבל ותלאות לא יגרמו לו להתלונן על מה שהסדרתי, הלא כן? אף בן אדם מעולם לא העריך באמת את חרב פי – האדם מכיר רק את המשמעות על פני השטח מבלי להבין באמת את המשמעות העמוקה יותר. אילו בני אנוש היו מסוגלים לראות באמת את חדות חרבי, הם היו רצים כעכברושים לחוריהם. משום קהות החושים של בני האנוש, הם לא מבינים את הפירוש האמיתי של דבריי כהוא זה, ולכן אין להם מושג כמה דבריי מבעיתים, או כמה מאופיים נחשף, וכמה משחיתותם נשפטה בדברים האלה. זו הסיבה לכך שעל פי הבנתם הלקויה את דבריי, רוב בני האדם נקטו גישה פושרת ובלתי מחייבת.

דבר אלוהים | האמירה הארבע עשרה

הברק ממזרח | דבר אלוהים | האמירה הארבע עשרה

במהלך העידנים, אף בן אנוש לא נכנס למלכות, ולכן איש לא זכה בחסד של עידן המלכות, ואיש לא ראה את מלך המלכות. על אף שתחת הארתה של רוחי, בני אדם רבים התנבאו על יופייה של המלכות, הם מכירים רק את חיצוניותה ולא את חשיבותה הפנימית. כיום, כשהמלכות מתחילה להתקיים באופן רשמי על פני האדמה, מרבית האנושות עדיין לא יודעת מה יש להשלים ולאיזה מישור יובא האדם בסופו של דבר במהלך עידן המלכות. אני חושש שכל בני האדם מבולבלים בנוגע לכך. מפני שיום מימושה המלא של המלכות עדיין לא הגיע לגמרי, כל בני האדם תוהים ובוהים, והם לא מסוגלים לראות אותו בבירור. עבודתי באלוהיות מתחילה באופן רשמי בעידן המלכות. פתיחתו הרשמית של עידן המלכות תהיה הרגע שבו טבעי יתחיל להתגלות בפני האדם בהדרגה. כך, ברגע הזה, קול השופר הקדוש מתחיל רשמית להישמע ולהכריז לכולם. כשאתחיל באופן רשמי את שלטוני ואמשול כמלך המלכות, עם הזמן, אשלים את כל בני עמי. בדיוק ברגע שבו כל אומות העולם ישתבשו, מלכותי תוקם ותתגבש, וכן אשנה צורה ואפנה אל התבל כולה. באותו רגע, כל בני האדם יראו את פניי המכובדים ויראו את ארשת פניי האמיתית. מאז בריאת העולם ועד היום, השטן השחית את האנושות עד למצבה הנוכחי. ככל שהאדם הושחת, כך הסתתרתי יותר מבני האנוש, והפכתי ליותר בלתי-נתפס עבורם. האדם מעולם לא ראה את פניי האמיתיים ומעולם לא בא איתי במגע באופן ישיר. "קיומי" בדמיונו של האדם מבוסס רק על שמועות ומיתוסים. לכן אני משתף פעולה עם הדמיון האנושי – כלומר עם התפיסות האנושיות – כדי להפיל את "קיומי" שבדעתם של בני האדם, עד שאולי אשנה את המצב של "קיומי" כפי שהם טיפחו אותו מזה שנים רבות. זהו עקרון עבודתי. אף אדם לא היה מסוגל להכיר אותו לחלוטין. על אף שבני האדם השתחוו בפניי ובאו לפניי כדי לעבוד אותי, אני לא נהנה ממעשים כאלה של בני האדם, משום שלבם לא מכיל את צלמי אלא צלם שהוא חיצוני לי. לפיכך, טבעי נעדר מדעתם, והם אינם יודעים דבר על פניי האמיתיים. לפיכך, כשהם מאמינים שהם התנגדו אליי או שהם פגעו בצווים המנהליים שלי, אני מעלים עין. ולפיכך, בזיכרונם, אני אל המגלה חסד לבני האדם במקום להטיל עליהם ייסורים, או שאני אלוהים עצמו, שלא מתכוון למה שהוא אומר. כל אלה הם דמיונות הנובעים מהחשיבה האנושית ולא מהעובדות.

דבר אלוהים | האמירה השלוש עשרה

הברק ממזרח | דבר אלוהים | האמירה השלוש עשרה

בהכרזות קולי נסתרות כמה מכוונותיי, אך האדם לא מכיר או מבין אף אחת מהן. הוא ממשיך לקבל את דבריי מהחוץ ולציית להם מהחוץ, ללא היכולת להבין את לבי או לפענח את רצוני מתוך דבריי. אפילו אם הבהרתי את דבריי היטב, האם מישהו הבין אותם? מציון באתי אל האנושות. מאחר שלבשתי אנושיות של אדם רגיל ועטיתי עור אדם, בני האדם בסך הכל מכירים את המראה החיצוני שלי אך הם לא מכירים את החיים הטמונים בחובי ולא מזהים בי את רוח האל, אלא רק את האדם הבשר ודם. האם ייתכן שאלוהים האמיתי עצמו לא ראוי לכך שתנסו להכיר אותו? האם ייתכן שאלוהים האמיתי עצמו לא ראוי למאמצכם לנסות "לנתח" אותו? אני מתעב את השחיתות של האנושות כולה, אך אני מרחם על חולשתה. אני גם מטפל באופי הישן של האנושות כולה. בהיותכם מבני עמי שבסין, גם אתם חלק מהאנושות, הלא כן? מבין כל בני עמי, ומבין כל בניי – כלומר, מבין אלה שבחרתי בהם מהאנושות כולה – אתם שייכים לקבוצה הנחותה ביותר. זו הסיבה לכך שהשקעתי בכם את המאמץ הגדול ביותר, ועמלתי עליכם הכי הרבה. האם אתם עדיין מוקירים את החיים הברוכים שאתם נהנים מהם כיום? האם אתם עדיין מקשים את לבכם כדי למרוד בי וזוממים את מזימותיכם? אילולא עדיין ריחמתי עליכם ואהבתי אתכם, השטן היה לוכד את האנושות כולה כבר מזמן ו"זולל אותה בתענוג". כיום, מתוך האנושות כולה, אפשר לספור על יד אחת את מי שבאמת מקדיש לי את כל כולו ומי שבאמת אוהב אותי. האם ייתכן שכיום התואר[א] "בני עמי" כבר הפך לרכושכם הפרטי? האם המצפון שלכם פשוט הפך לקר כקרח? האם אתם באמת ראויים להיות העם שנחוץ לי? היזכרו בעבר, והביטו שוב בהווה – מי מכם ריצה את לבי? מי מכם באמת דאג לכוונותיי? אילולא עוררתי אתכם, לא הייתם מתעוררים עוד, אלא הייתם נותרים קפואים, כאילו אתם בתרדמת חורף.

דבר אלוהים | האמירה השתים עשרה

הברק ממזרח | דבר אלוהים | האמירה השתים עשרה

כשהברק יוצא ממזרח – וזה גם בדיוק הרגע שבו אני מתחיל לדבר – ברגע שהברק יוצא, הרקיע כולו מואר, וכל הכוכבים מתחילים לשנות את צורתם. נדמה שהאנושות כולה עוברת ניקוי ומיון נאותים. תחת הזוהר של קרן האור הזאת ממזרח, כל בני האדם מתגלים בצורתם המקורית ועיניהם מוכות בסנוורים ומפסיקות לפעול מרוב בלבול. על אחת כמה וכמה, הם לא מסוגלים להסתיר את פרצופם המכוער. שוב, הם כמו בעלי חיים הבורחים מאורי בחיפוש אחר מחסה במערות שבהרים. אולם אף אחד מהם לא יכול להימלט מאורי. כל בני האנוש נתקפים אימה וחרדה וממתינים בציפייה. עם הופעת אורי, כולם שמחים על יום הולדתם, ולצד זאת, כולם מקללים את יום הולדתם. אי-אפשר לבטא רגשות מנוגדים. דמעות של ענישה עצמית נקוות לנהרות, נישאות למרחקים בזרם הסוחף ונעלמות כליל בן-רגע. שוב, יומי הולך וקרב על האנושות, ושוב הוא מעורר את האנושות לחיים ומעניק לאנושות נקודת פתיחה חדשה. לבי פועם, ולפי קצב פעימות לבי, המים רוקדים בשמחה והגלים, על פי הקצב, מכים בשוניות הסלעיות. קשה לבטא את מה שבלבי. אני רוצה שכל הדברים הטמאים יישרפו ויהפכו לאפר ברגע שאביט בהם. אני רוצה שכל בני המרי ייעלמו מפניי ויחדלו להתקיים. לא רק שיצרתי נקודת פתיחה חדשה במקום מגוריו של התנין הגדול האדום כאש, אלא שגם התחלתי בעבודה חדשה בתבל. במהרה, ממלכות העולם יהפכו למלכותי. במהרה, ממלכות העולם יפסיקו להתקיים אחת ולתמיד משום מלכותי, משום שכבר ניצחתי, משום שחזרתי כמנצח. התנין הגדול האדום כאש מיצה את כל המשאבים האפשריים כדי לשבש את תוכניתי, בתקווה למחות את עבודתי מעל פני האדמה, אך האם אני יכול לאבד תקווה משום תכסיסיו הערמומיים? האם ייתכן שאיומיו יפחידו אותי כל כך שאאבד את הביטחון העצמי שלי? מעולם לא הייתה אפילו ישות אחת בשמיים או בארץ שלא החזקתי בכף ידי. הדבר נכון במיוחד לגבי התנין הגדול האדום כאש, הגורם הזה המהווה לי ניגוד גמור? גם הוא רק חפץ שאני שולט בו בידיי, הלא כן?

דבר אלוהים | האמירה האחת עשרה

הברק ממזרח | דבר אלוהים | האמירה האחת עשרה

על כל מי שנמנה על האנושות לקבל את השקפתה של רוחי ולבחון בקפידה כל מילה ומעשה שלו, ויתרה מזו, עליו להתבונן במעשיי המופלאים. איך אתם מרגישים בשעת הופעת המלכות על פני האדמה? כשבניי ובני עמי זורמים אל כס מלכותי, אני פותח בשיפוט באופן רשמי לפני הכיסא הלבן הגדול. כלומר, כשאני מתחיל את עבודתי על פני האדמה באופן אישי, וכשתקופת המשפט מתקרב לקצו, אני מתחיל להפנות את דבריי לתבל כולה ולהשמיע את הקול של רוחי לתבל כולה. באמצעות דבריי, אשטוף ואנקה לחלוטין את כל בני האדם ואת כל צבאות השמיים והארץ, כדי שהאדמה כבר לא תהיה מטונפת ומופקרת, אלא תהפוך למלכות קדושה. אני אחדש את כל הדברים כדי שהם יהיו לשימושי, כדי לטהר אותם מהנופך הארצי ומטעם האדמה שהכתים אותם. על פני האדמה, האדם גישש בחיפוש אחר המטרה והמקור של דבריי והתבונן במעשיי, אך איש מעולם לא הכיר באמת את מקור דבריי ואיש מעולם לא חזה במופלאות של מעשיי. רק כעת, כשאני בא באופן אישי אל בני האדם ואומר את דבריי, האדם זוכה להכיר אותי במקצת, מפנה את המקום השמור "לי" במחשבותיו, ויוצר במקום זאת מקום לאל המעשי שבתודעתם. יש לאדם תפיסות והוא מלא בסקרנות – מי לא ירצה לראות את אלוהים? מי לא ירצה לפגוש את אלוהים? אולם הדבר היחיד התופס מקום מוחלט בלבו של האדם הוא האל שהאדם מרגיש שהוא מעורפל ומופשט. מי היה מבחין בכך אילולא אמרתי לו את זה בפשטות? מי באמת היה מאמין שאני אכן קיים, בוודאות, בלי שמץ של ספק? יש הבדל עצום בין "קיומי" בלבו של האדם לבין "קיומי" במציאות, ואיש לא מסוגל להשוות ביניהם. אילולא הפכתי לבשר ודם, האדם לעולם לא היה מכיר אותי, ואפילו אם הוא היה מתחיל להכיר אותי, הרי שהכרה כזו הייתה בכל שאת תפיסה, הלא כן? בכל יום, אני פוסע בתוך השטף הבלתי פוסק של בני האדם, ובכל יום, אני פועל בקרבו של כל אדם. כשהאדם יראה אותי באמת, הם יהיה מסוגל להכיר אותי בדבריי, והוא יתפוס את אופן דיבורי ואת כוונותיי.

דבר אלוהים | האמירה העשירית

הברק ממזרח | דבר אלוהים | האמירה העשירית

אחרי הכל, עידן המלכות שונה מתקופות העבר. עניינו אינו מה האדם עושה. במקום זאת, אני מבצע את עבודתי באופן אישי לאחר שאני יורד ארצה – עבודה שבני אנוש לא מסוגלים לתפוס או לעשות. מאז בריאת העולם ועד היום, כל השנים האלה תמיד התמקדו בבניית הכנסייה, אך איש לא מדבר על בניית המלכות. על אף שאני מדבר על כך במו פי, האם מישהו מכיר את מהותה? פעם ירדתי אל עולמם של בני האדם וחוויתי את סבלם והשקפתי עליו, אך מבלי להגשים את התכלית של התגלמותי כבשר ודם. כשבניית המלכות תתחיל, התגלמותי כבשר ודם תפתח רשמית בביצוע הכהונה. כלומר, מלך המלכות יתחיל להחיל באופן רשמי את ריבונותו. ניכר מכך שירידת המלכות אל עולם האנושי היא לא רק עניין של מילים ומראה עין, אלא גם מציאות ממשית. זה היבט אחד של פירוש הביטוי "מציאות הנוהג." האדם מעולם לא ראה אפילו מעשה אחד שלי ומעולם לא שמע אפילו אמירה אחת שלי. גם אם הוא היה רואה את מעשיי, מה הוא היה מגלה? ואם הוא היה שומע אותי מדבר, מה הוא היה מבין? ברחבי העולם, האנושות כולה מצויה בתוך האהבה והחמלה שלי, אך באותה מידה, האנושות כולה מצויה תחת המשפט שלי, וכן תחת הניסיון שלי. הייתי רחום ואוהב כלפי האנושות, אפילו כשכל בני האדם היו מושחתים במידה מסוימת. הטלתי ייסורים על האנושות גם כשכל בני האדם השתחוו בציות בפני כס מלכותי. אולם האם יש בן אנוש כלשהו שלא נמצא בעיצומם של הסבל והזיכוך ששלחתי? כמה בני אדם מגששים באפלה בחיפוש אחר האור, וכמה בני אדם מתקשים במרירות במהלך ניסיונם? איוב האמין, אך הוא בכל זאת חיפש מוצא לעצמו, הלא כן? על אף שבני עמי יכולים לעמוד איתן בניסיון, האם יש מישהו שמאמין בכך בלבו מבלי לומר זאת בקול רם? האם לא עדיף שהוא יביע את אמונתו לצד הספקות שבלבו? אין בני אנוש שעמדו איתן בניסיון ומפגינים ציות אמיתי בניסיון. לולא כיסיתי את פניי כדי לא להביט בעולם הזה, מבטי הבוער היה מפיל ארצה את האנושות, מפני שאני לא דורש דבר מהאנושות.

קול של אלוהים | האמירה התשיעית

קול של אלוהים | האמירה התשיעית

מכיוון שאתם נמנים על בני ביתי ומכיוון שאתם נאמנים במלכותי, כל מעשיכם חייבים לעמוד באמות המידה שאני דורש. אני לא מבקש שתהיו ענן דואה באוויר ותו לא, אלא שתהיו שלג מבהיק, ושתחוננו במהותו, ויתרה מזאת, שתחוננו בערכו. זאת משום שבאתי מארץ הקודש, שלא כמו הלוטוס, שיש לו רק שם, ולא מהות משום שהוא בא מהרפש ולא מארץ הקודש. הזמן שבו שמיים חדשים ירדו ארצה וארץ חדשה תיתלה מעל הרקיע הוא גם בדיוק הזמן שבו אעבוד באופן רשמי בקרב בני האדם. מי מבין בני האדם מכיר אותי? מי חזה ברגע בואי? מי ראה שלא רק שיש לי שם, אלא שמעבר לכך, אני ניחן במהות? אני מוחה את העננים הלבנים בידי ומשקיף מקרוב ברקיע. בחלל, אין דבר שלא סידרתי, ומתחת לחלל, איש לא תורם את מאמצו הזעיר להגשמת היוזמה האדירה שלי. אני לא מציב דרישות קשות לבני האדם על פני האדמה מפני שתמיד הייתי האל המעשי ומפני שאני האל הכול יכול, שברא את האדם ומכיר אותו היטב. האל הכול יכול רואה את כל בני האדם. איך ייתכן שאפילו בני האדם בפינות הנידחות ביותר עלי אדמות נמנעים ממבטה הבוחן של רוחי? על אף שהאדם מכיר את רוחי, הוא גם פוגע ברוחי. דבריי חושפים את פרצופם המכוער של כל בני האדם, חושפים את המחשבות העמוקות ביותר של כל בני האדם, גורמים לאורי להבהיר את יושבי העולם וגורמים להם ליפול תחת מבטי הבוחן. אולם אף על פי שהאדם נופל, לבו לא מעז לסור ממני כמעט בכלל. מבין הברואים, מי לא מתחיל לאהוב אותי בזכות מעשיי? מי לא עורג אליי כתוצאה מדבריי? מי לא מפתח רגשות מסירות בזכות אהבתי? ההשחתה מצד השטן היא הסיבה היחידה שהאדם לא מסוגל להגיע למישור שאני דורש? אפילו אמות המידה הנמוכות ביותר שאני דורש מדאיגות את האדם, וקל וחומר שהוא מודאג מימים אלה, התקופה שבה השטן משתולל ונוהג בעריצות מטורפת, הזמן שבו השטן רומס את האדם כל כך עד שכל גופו של האדם מכוסה בשכבת טינופת. מתי חוסר יכולתו של האדם לדאוג ללבי כתוצאה מקלקלתו לא גרם לי לצער? יכול להיות שאני מרחם על השטן? יכול להיות שאני טועה באהבתי? כשהאדם ממרה את פי, לבי בוכה בסתר; כשהאדם מתנגדים אליי, אני מייסר אותו; כשאני מושיע את האדם ומקים אותו לתחייה, אני מאכיל אותו בדאגה רבה; כשהאדם נשמע לי, לבי קל עליי ואני מיד מרגיש בשינויים עצומים בכל צבאות השמיים והארץ. כשהאדם מהלל אותי, איך אוכל שלא ליהנות מזה? כשהאדם רואה אותי ונופלים בנחלתי, איך אוכל שלא להיות מלא כבוד? האם ייתכן שאני לא מושל בכל מה שהאדם עושה ומקיים את כל מה שהאדם עושה? כשאני לא מכוון את בני האדם, הם בטלים ושלווים, ומאחורי גבי, הם עוסקים בעיסוקים המלוכלכים האלה "הראויים לשבח". האם אתם חושבים שהבשר והדם שאני לובש לא יודעים דבר על מעשיכם, התנהגותכם ודבריכם? שנים רבות סבלתי את הרוח והגשם וכך גם חוויתי את המרירות של העולם האנושי, אך אחרי הרהור קפדני, אף כמות של ייסורים לא יכולה לגרום לאדם הבשר והדם להתייאש ממני, וקל וחומר שאין כל מתיקות שיכולה לגרום לאדם הבשר והדם להפוך לקרים ומדוכדכים או לזלזל בי. האם האופן שבו האדם אוהב אותי באמת מוגבל להיעדר כאב או להיעדר מתיקות?